בעת נעילת שער פתח לי שער...



"האדם עושה בידיו והקב"ה מברך מעשי ידיו" 



 לאקורד סיום לימודיי במכללה יש לכתוב בלוג סיום , התלבטתי רבות מהיכן להתחיל והחלטתי להתחיל מהתחלה : מהרצון העז  ללמוד משהו חדש, שונה ומאתגר שיוכל לקדם אותי ולא במעט מהמקום שבו הייתי לפני שנה וארבעה חודשים . באוויר כבר דיברו על תוכנית התקשוב של המאה ה-21 שתיכנס לבית הספר בו אני מלמדת , לכן מצאתי את עצמי נרשמת למגמת תקשוב ולמידה "במכללה האקדמית אור יהודה". התוכנית הייתה מבטיחה, אך "אליה וקוץ בה", כאשר נפגשתי עם סטודנטים החובשים את אותם הספסלים, התברר שאחוז גבוה מהם באים מעולם התקשוב - רכזים ומדריכי תקשוב בבתי ספר ואילו  הבודדים , הם המהגרים הדיגיטליים- כמוני. מיותר לציין את התסכול הנוראי אותו חשתי, אותו חש תלמיד שלא מדבר ב"שפה אחת" עם חבריו ומוריו, אבל גם מהתנסות זו  למדתי המון, חז"ל כבר אמרו "אין חכם כבעל ניסיון" ופרופ' דוד חן כבר טען בשעוריו שאין להפריד בין גוף ורוח - מערכת אחת היא הפועלת במשותף והחינוך חייב להתחשב גם בהם - יישום ישיר.  בבלוג הראשון כתבתי שלא אשת דברים אנוכי והכתיבה אינה הצד החזק שלי ,אך במהלך הכתיבה נוכחתי לדעת שהכתיבה בבלוג , הכתיבה הרפלקטיבית שנעשתה לאורך הלימודים, חידדה בעיני את משמעויות הלמידה , אירגנה את העושר הרב של המידע  שהוצפנו בו ובכלל את חשיבות הרפלקציה בלמידה .

מעבר לבלוג נחשפתי בלימודי במכללה לעולם תוכן עשיר שהיה חדש לי לחלוטין , עולם שפתח צוהר לגישות מתחדשות וחדשות בחינוך, פדגוגיה שתאמץ לחיקה טכנולוגיה חדשה שתוכל להתמודד עם התפוצצות הידע  של ימינו , פרדיגמת חינוך מרעננת  ודרך חדשה להצלחת רפורמת התקשוב במערכת החינוך שהוטוותה  על ידי טובי המומחים: פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי במטרה שתדע מערכת זו  לתווך בין הידע של התלמיד לידע הציבורי בצורה יעילה ורלוונטית לתלמיד . ואני כאן מקווה ומייחלת להיות שליחה נאמנה ,להצליח ולתרום לשילוב נכון של הטכנולוגיה בחינוך , לתת יד לשינוי ולישום בעזרת הכלים שקיבלתי במכללה להיות מחנכת ,מתווכת ומכוונת יעילה יותר.
 רוצה אני לסיים בפסוק :"חנוך לנער על פי דרכו, גם אם יזקין לא יסור ממנה " (משלי כב'/ו') מוטיב שנשזר בשעורים של דוד חן ועמי וולנסקי שמאד מתחבר לדרך שאני מאמינה בה .להודות לדר' גילה קורץ על פתיחת צהר לעולם התקשוב  לנעמי על ההערות הבונות ולכל הצוות שכל אחד העשיר בתחומו . נהניתי מאד ונתרמתי תודה !

נהול עצמי של בתי הספר- החזון החדש.

הבשורה של יין צ'אנג צ'נג להבראת מערכת החינוך  : הקמת בתי ספר בניהול עצמי, כדי לשנות את פרדיגמת החינוך המסורתית ולהנהיג פרדיגמה חדשה שתדגיש פיתוח אנטלגנציות מרובות ותנהיג חידושים ושינויים בבתי הספר שיכללו את המשולש: גלובליזציה ,לוקליזציה והתאמה אישית. כלומר לפי פרדיגמת החינוך החדשה ראוי להפוך את התלמידים ואת הלמידה שלהם למותאמים אישית, מותאמים למקום וגלובליים.(cheng,2000). ואני שואלת האומנם?  כבר למדנו ואנו יודעים שכל "הנחתה" שמגיעה מלמעלה למטה לא נותנת את האפקט הרצוי,  ראינו תמיד בתי ספר שבראשם עומדים מנהלים בעלי חזון ואידיאליסטים שבית הספר שלהם פועל אחרת, תלמידים שאוהבים להגיע אליו והלמידה שם היא למידה פעילה, רלוונטית  ומותאמת לתלמיד . כך שמה שחשוב באמת, לדעתי ,זה ההון האנושי שעומד בראש בית הספר ,אותו מנהל, מחנך שמגיע עם תורה סדורה ואש בעצמותיו לחנך את ילדי ישראל  ורק אז זה  מצליח.
 לדוגמה : בית ספר "מבואות הנגב" שבקיבוץ שובל מסרבים לקבל את מנטליות "פס היצור" של מערכת החינוך ואת ההשתעבדות למבחנים, הוא אחד מבתי הספר ששובר מוסכמות ומראה שאפשר גם אחרת.

כבר אמר פרופ' אברהם צ'חנובר לפני כמה חודשים כי "דירדרו את מעמד המורה, ואין פלא שישראל מדורגת במבחנים הבינלאומיים וברמת המחשוב בבתי הספר איפשהו בין גמביה לזמביה. אומרים לי שהכלכלה שלנו פורחת וישראל היא אחת מהמדינות הצומחות. כל זה נכון, אבל זה רבות הודות לחינוך בדורות הקודמים". גם פרופ' דן שכטמן התבטא באחרונה בחריפות בעניין, ואמר כי "אין חשוב מן החינוך בשביל לבנות מדינה. במערכת החינוך יש חורים גדולים, לא קטנים. כל התשתית של ההשכלה הבסיסית והתיכונית זקוקה לשיפור". לכתבה בדה מרקר.

"אם בארזים נפלה שלהבת....."

במסגרת  סקירת ספרות  בסמינר חיפשתי חומרים בנושא: עמדות של המגזר החרדי על שימוש באינטרנט, כשאני מודעת לדעה השלילית של שילוב האינטרנט במגזר זה . אך להפתעתי נחשפתי לפעילות שעד היום נחשבה סודית ונחשפה לאחרונה, מה שנקרא : "גוגל רבנים" בפורום, חברים רבנים בלבד והוא מהווה פלטפורמה לשיח משותף בין רבנים מכל קצוות הזרמים בציונות הדתית . זהו: השולחן העגול בעולם וירטואלי. הדיונים בפורום זה חסויים לחלוטין וזאת כדי לאפשר לרבנים להתבטא באופן חופשי . הפורום נחשף בכנס שהתקיים במכללת "אורות ישראל" וסחף אחריו רבים. לדברי המארגנים הפורום הצליח הרבה  מעבר למשוער: "...מספר המצטרפים הוא גבוה וגם השיח מרתק ומגיע לרמות הגבוהות ביותר, דווקא משום שהשיח וירטואלי אנשים מרגישים הרבה יותר מוגנים להביע את דעותיהם, גם טכנית זה הרבה יותר נוח ממיפגש בסלון..."  הרב יובל שרלו ציין כי :"יש כאן פוטנציאל אדיר לליבון מחלוקות בצורה אידיאלית שבה המחלוקת תורמת ולא הורסת " פרופ' נריה גוטל מציין : "אחד מקסמיו של הפורום ,שהוא מאפשר לחבריו הפזורים... והעסוקים...לחזור לבית המדרש ולדון ולהתפלפל עם חברים." ואני מצטטת ואומרת "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר?" לאט אבל בטוח מכירים גם המתנגדים הגדולים ביותר את יתרונותיו של האינטרנט ולא נותר, אלא , להתפלל שטכנולוגיה זו תרבה שלום בעולם ולא מלחמה .

לשנות את פרדיגמת החינוך.

מדוע ? מה הבעיה במערכת החינוך שיש צורך לשנותה? מהן הסיבות לכשלון המערכת? ברור לכולם שיש כשלון.
 מערכת החינוך  אמורה להיות ארגון לומד ולהוציא מתחת ידיה בוגרים בעלי השגים- תעודת בגרות ,  אך לדאבוננו אנו עדים לכך של 54% מהתלמידים אין תעודת בגרות. מהן הסיבות לכשלונות המערכת?
בשעור של פרופ' דוד חן, הוצגו מספר סיבות: אחת מהן מדברת על תפיסת האדם המכניסטית, התלמיד כחומר ביד היוצר , מערכת החינוך לא השתנתה מאז המאה ה-19  ,מאז המהפכה התעשייתית. הסיבה שניה : התעלמות מהשונות הבין אישית , מהשונות החברתית והתרבותית. מערכת החינוך מדברת על סטנדרטים, דוד חן טוען שיש סטנדרטים לברגים ולא לבני אדם, האם יש מישהו שיכול לחלוק על אמירה זו?  ההתעלמות מהתורשה, מהבסיס הביולוגי של ההתנהגות ,זו התעלמות ממהות האדם , מהידע האנוש - מהאדם שהוא חיבור בין גוף ונפש.
 אז מה צריך לעשות כדי לשנות את פרדיגמת החינוך? על פי דוד חן יש כמה פעולות שעלינו לעשות :1. לעשות סדר בידע שלנו על טבע האדם.,2.לעבור מתפיסת עולם מכנית לתפיסת עולם הומנית שאומרת שהאדם הוא אינו ספוג אלא הוא בעל רצונות,בעל יכולת לקבל החלטות ובעל כושר למידה עצמאי,3. יש להתייחס לשונות האנושות ולפתח את החוזקות של היחיד .
פתרון נוסף- חינוך ליצירתיות  מצאתי בהרצאתו המרתקת של קן רובינסון :

"הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל" עמי וולנסקי

  
 בקראי את המאמר של פרופ' עמי וולנסקי "הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל " לא ידעתי מה לחשוב, מחד- הבנתי מאין נובעים המאבקים בין מגמת המרכוז של מערכת החינוך לבין המגמות לביזורה ושאלתי את עצמי, האם היה אפשר אחרת? הרי בשנה הראשונה  לקיומה  של המדינה קיבלה עליה המדינה את החובה לקיים מערכת חינוך ציבורית המיועדת לכל ואת כל המשתמע מכך : מימון כספי ,הבאה לביטול של מערכת החינוך הפרטי ורצון להביא לשוויון בשרותי החינוך הניתנים לאוכלוסיות החלשות והמבוססות. ומאידך- שליטה של מערכת כלשהיא  חוסמת יצירתיות, רלוונטיות וחופש פעולה שנחוץ במיוחד בחינוך. במדינת ישראל  יש מאבקי סמכות בין השלטון המרכזי המנסה לשמר את מעמדו הריכוזי ובין מערכות המשנה : בתי הספר והרשויות המקומיות המבקשים להתנער מאחיזתו של משרד החינוך . חוק חינוך חובה שנקבע ב1949 קובע לדעתי את המרכיב הריכוזי שיש בו הרבה יתרונות, עם הקמת המדינה, לדעתי זהו הישג חינוכי וחברתי ,חוק חינוך חובה לכלל אוכלוסיית ישראל, ניסיון להחיל הזדמנויות שוות בחינוך לכל ילדי ישראל. הבעיה מתחילה כאשר קובעים  מאוחר יותר שחובתו של שר החינוך לקבוע את תוכנית הלימודים , דבר זה גורם לריכוזיות גבוהה יותר של משרד החינוך , המשרד מתערב כמעט בכל עניין ,יוצר יחידות פיקוח על בתי ספר, על מנהלים ומורים, על הפדגוגיה וכמובן על התכנים הנלמדים  ובכך יוצר מערכת ריכוזית חזקה.   נוסחה זו של: יותר מימון  שווה יותר מרכוז, עיצבה את דרך עבודתו של משרד החינוך במטרה  להגשים את היעדים הלאומיים ואכיפת הערכים המרכזית אותם ביקש משרד החינוך להטביע בתת המערכות השונות בחינוך . כאמור כל זה התאפשר באמצעות מימון החינוך ופעולותיו. כך התפתח דפוס של "תרבות מרכוזית"   שביקשה להבטיח  את קיומם של יסודות השוויון בין בתי הספר, את העלאת שיעורי הלמידה בכל שלבי  החינוך ואת קיומה של תוכנית לאומית . אך אנו עדים לתוצאות אחרות והמתח מתחיל כאשר בתי הספר והרשויות המקומיות מבקשים להתנער מאחיזתו רבת הסמכות של משרד החינוך ולנהל עצמאית את החינוך בבתי הספר .

בשנות ה- 90 הוחלט להגדיל את האוטונומיה בבתי הספר ,אך לצערנו עד היום למרות הצהרות על ניהול עצמי של בתי ספר וחופש פעולה שניתן כביכול למנהלי בתי ספר , המשרד לא מוותר על הריכוזיות ושולט בבתי ספר וברשות המקומית ביד רמה ,על ידי פיקוח מתמיד בעזרת רפורמות ויעדים שבית ספר חייב לעמוד בהם: מבחני מיצ"ב , מבחני משוב ועוד. לצערי אני מסכימה עם הכותב שהמאבק בעינו עומד, למרות נתינת הסמכות לניהול עצמי של בתי ספר המשרד שולט בתכנים , ברפורמות בדרך ביצועם  על ידי הוספת עוד ועוד סטנדרטים. את ה"אור" אנו רואים על ידי מחנכים ומנהלים "משוגעים" לדבר שהחינוך בראש מעייניהם .  

מערכת החינוך בפינלנד, אין דבר חדש תחת השמש!

כשצפיתי בתוכנית "המקור" על מערכת החינוך בפינלנד , שאלתי את עצמי, מה חדש? הרי לפני כשלושה עשורים ,כך לימדתי: בכיף, בנחת, ביצירתיות, בהתנסות כמעט בכל הנושאים . התלמידים התנסו תחילה ואחר כך ניסו להכליל, להגיע לתובנות  וללמידה אקטיבית, תוך כדי חשיבה פעילה , פתרון בעיות וניסויים , אינני זוכרת  לחץ של הספק חומר לימודי , הילדים למדו עם חדוות יצירה , הייתה הפנמה של החומר הנלמד וההשגים היו טובים, אך במשך השנים עם אינספור רפורמות, עם לחץ בלתי פוסק על המערכת בישום תוכניות שונות ומשונות, עם לחץ על מורים, מנהלים ובתי ספר, לעמוד בסטנדרטים שונים שכל שר חינוך בזמנו הנחית על המערכת וחשב שככל שיהיו יותר סטנדרטים הם יובילו  לשיפור ולהצלחה , כבר אמר פרופסור עמי וולנסקי במאמרו " "The Rise and the Price of the Standards Movement"  שהבעיה היא לא  בסטנדרטים המוצעים אלא בדרך ישומם, שגורמים לעומס על מורים ועל התלמידים ובעקבות כך  להתנגדות  ולחוסר בשיתוף פעולה . יותר מכך, חוסר האמון של המערכת והשאיפה להישגיות גורמת לחשדנות ולתחרות, שהם לדעתי "אם  כל חטאת" כי  הלמידה היא לא לשם למידה, אלא ,כדי להציג הישגים טובים יותר. לדעתי, אם ננטרל את ההישגיות ונחזק את האינטלגנציה הריגשית של ילדינו, נחזק את בטחונם האישי ונאמין בהם , הם יקחו אחריות אישית ללמידה  ממקום של רצון ללמוד ולדעת ולא ממקום של רצון להצליח רק במבחנים. ננטרל הישגיות- נקבל הישגים, הלמידה תהייה רלוונטית לתלמיד ללא "פחד" מהערכות ומבחנים שיקטלגו אותו . אהבתי מאד את  העיקרון המנחה של מערכת החינוך של פינלנד: שלא משאירים אף אחד מאחור , דואגים להצלחה של כולם, בתוך השעור . (אפילו שלוקח למורה לשהות עם התלמיד המתקשה חצי שעה). אין מבקרים את המורה על "בזבוז" הזמן בשעור  .לצערי כל זה  בניגוד למה שקורה אצלנו, רצים עם הטובים כדי להספיק כמה שיותר חומר ולחלשים במקרה הטוב נותנים שעורי תגבור או נשארים בהפסקה עם תלמיד חסר מנוחה שרוצה גם הוא  לצאת  להפסקה ולהתאוור. תובנות מתחדשות עולות בי בעקבות הצפייה , מקווה שגם בכם מומלץ .

האור והגבורה בחנוכה - בלוג מפרגן

                                "צריך שכל איש ידע ויבין שבתוכו דולק נר ,ואין נרו כנר חברו...
                                                                        ואין איש שאין לו נר...
                                                            וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו,
                                                          לעמול ולגלות את אור הנר ברבים
                                             ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו ".(הרב קוק)

בימים אלו של ימי החנוכה-  שבהם אור הנרות מאירים כמעט בכל בית ,יש מי שמנסה  "לכסות" את האורות ולהאפיל את עולמנו (הדרת נשים).  תפקידם של אור הנרות הוא לא רק "לפרסם את הנס",להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים שנעשו, אלא גם לפרסם את נקודות האור שבחיינו , את אותם מעשיים אנושיים המונעים מאחריות , מכבוד ואהבת האדם.  עולמנו הוא עולם נפלא עם הרבה אנשים טובים ותמיד אבל תמיד :"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". היום אני רוצה לספר על בלוג שאחת המטרות העיקריות שלו היא לעשות טוב, להאיר ולפרגן לעשייה הבית ספרית ולצוות המורים בבית ספר. מדובר על מנהלת חטיבת הביניים "גוונים" בראש העין, שפרה סטרוסקי שהחליטה לפתוח בלוג שנקרא "ממני אליכם" בלוג  פעיל ביותר (כ83.000 כניסות), בדף הבית שלו נכתב כי הוא נועד "לתעד את העשייה הבית ספרית וליצור שיתוף ושיח פדגוגי עם המורים ,ההורים, התלמידים והקהילה." סטרוסקי רואה בתיעוד בכלי זה: דרך לפרגן על יוזמות ופעילויות של הצוות ודבר חשוב נוסף: שיווק -  לא מספיק רק לעשות. במאה ה-21 "לא פרסמת לא עשית"  .  לדעתי הרעיון נפלא וכדאי לאמצו, בתנאי  שיעמוד ביעודו בלבד! להאיר ,לפרגן ולפרסם. כמובן שיש להקפיד  ולהיזהר שפלטפורמה זו לא תהיה במה להעלאת ביקורת כלפי מי שהוא, כי הרי הבלוג, כלי פתוח שיכול להגיע לכל אחד.( למרות שאפשר להגביל את הכניסה אליו לאוכלוסיית יעד ) . האור שבכולנו:

מעגל הזהב והשאלה מדוע?

תוכנית התקשוב של המאה ה21 ,תוכניות הלימודים החדשניות ביותר  והחידושים הטכנולוגיים  הכי משוכללים  לא יוכלו לפתור את בעיית החינוך ללא המרכיב החיוני שאדבר עליו בהמשך,כדי להצליח  לשנות משהו או לרתום את המערכת, את ההורים ואת התלמידים לשינוי ולשיפור יש צורך במרכיב החשוב של: תשובה לשאלה, מדוע? מדוע אנו צריכים את כל הטכנלוגיה החדשה -ישנה , ללא אמונה עמוקה בצדקת הדרך שבה אנו הולכים לא נוכל לרתום אחרים לעניין. נחשפתי להרצאתו של סימון סינק "איך מנהיגים גדולים מעוררים השראה  ופעולה" והתחברתי מאד לנאמר בה: לסינק ישנו מודל פשוט הנקרא מעגל זהב והשאלה מדוע? כשהאדם מונע מתחושות ואמונות  במה שהוא עושה ויודע מדוע הוא פועל, הוא מסוגל לעורר השראה ולסחוף אחריו רבים , האמונה שלנו היא שמוכרת . כך גם בחינוך, כאשר מורה מלמד מתוך אמונה ואהבה לנושא אותו הוא מלמד, התלמיד מרגיש ומנסה בכל מאודו להתחבר לחקות "ולקנות" את המידע מאותו מורה חדור אמונה ולהט. בהרצאתו מציג סינק דוגמאות של חברות ואירגונים טובים ש"לא עשו זאת" ואילו חברות שפחות מוצלחות אך "עשו זאת" בגדול . לשמוע להבין ולהשכיל :

"ריקוד המקרנה"- יאיר לפיד, האמנם?

בשעור של פרופסור דוד חן למדנו שמערכת החינוך בישראל היא מערכת גדולה ומורכבת,  אך מאד לא מסודרת , הגודל וחוסר השליטה של מערכת החינוך המרכזית גורמת לפער בין הכוונות של מדיניות החינוך לבין המציאות בבית הספר. במציאות, בית הספר לא הדביק את הצרכים שהמודרניזציה הציעה  ולכן אנו רואים  שבשיח הציבורי יש אי שביעות רצון  גדולה ממערכת החינוכית.
כל אחד מצביע על חסרון אחר  במערכת החינוך והביקורות הנמתחות על משרד החינוך יוצרות עוד ועוד רפורמות . 
יאיר לפיד במאמרו "ריקוד המקרנה" מציג את התנהלות רפורמת התקשוב החדשה שבה נותנים מחשב ומקרן למורה אך לא מציידים אותו בחומרים מתאימים, הוא מצטט את מנכ"לית עמותת סנונית שאומרת " מה יעזור לתלמידים אם יקרינו את הספרים שלהם על הלוח?" והתשובה היא: כלום. נכון שעד שיתגברו על כל הביוקרטיה, המקרן שבכיתה יהיה ארכאי וכבר עכשיו אנו שומעים שהטאבלט- מחשב לוח. אומץ בבתי ספר בעולם. אך לדעתי "אין לשפוך את התינוק עם המים" אמנם הייתי שמחה לראות ביצוע יעיל ומהיר יותר של הרפורמה ,אך יש בי  "שמחת עניים" כי המקרן החדש בכיתתי מאפשר לי להציג בפני התלמידים, סרטונים הממחישים תהליכים ,להראות את יערות הגשם ...ומי כמונו יודע שטוב מראה עיניים מאלף מילים.
לצערנו מי ששולט במערכת החינוך אלו הם הכוחות הפוליטיים. ההסתכלות על המערכת החינוך, ממוקדת על המבנה הארגוני ומי שמנהל אותה הם :1. משרד החינוך שיש בו כ-10 משרדי חינוך.
 2.משרד האוצר( שלפעמים מכתיב גם את המדיניות החינוך,) ו3. המרחב הציבורי: הציבור ,השלטון המקומי, המשפחות ארגוני המורים,ההורים, עמותות וקרנות.
בין בית הספר והניהול יש גורמים רבים מאד שמתערבים. וזו אחת הסיבות לדעתי שגם אם יש מדיניות אפקטיבית הסיכוי שהיא תתממש היא אפסית .

"בחדרי חדרים"- חרדים

אינטרנט במגזר החרדי, נושא שחקרנו (חברותי ואני) במטלת סכום של הקורס :"שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה- היבטים גלובליים בחינוך" במטלה זו סקרנו מספר מחקרים שהראו שלמרות שהמגזר החרדי  שם "גדרים" שונים כמו: ערים , שכונות ומוסדות חינוך שמיועדים למגזר זה בלבד וכמעט שאין אפשרות לחדור לתוכו וקשה אף יותר לנסות ולהשתלב בחברה זו. (כל זאת על מנת לשמור על זהותו של המגזר וכדי למנוע חדירה של תרבות זרה לתוכו)
 הרבנים למרות איסוריהם, לא הצליחו למנוע את חדירת האינטרנט למחוזם. מאוחר יותר חלה התפשרות הרבנים  שאישרו להחזיק מחשבים עם אינטרנט רק לצורכי עבודה.  במחקרים השונים התגלה שלמרות איסורי הרבנים אחוז גדול של משקי הבית החרדים מחזיקים מחשב המחובר לרשת אלחוטית כלשהי, בתחילה בחדרי חדרים ובמשך הזמן הוא אפילו הופיע אחר כבוד גם בחוצות ובישיבות. המחשבים הם עובדה קיימת . במגזר זה קיימת הבנה שאין לגזור על הציבור גזרה שהוא אינו יכול לעמוד בה .  כתבה  מ13/10/11 של אביחי אפוטה ב"גלובס"  מתארת ישום חדש נוסף שבה להכשיר את האינטרנט לשימוש החרדי -פיתוח עצמאי של חרדי בשם יעקב סוויסה שהקים את הרשת החברתית הראשונה השומרת על כשרות מלאה:   פייסבוק עם חותמת גלאט כושר :  פייסגלאט -Face Glat . פלייסגלאט מפרידה לחלוטין בין נשים לגברים כלומר, השיח ברשת זו יכול להתקיים אך ורק עם בני אותו מין ,בפייסגלאט יש מעקב אחר מילים, ביטויים ומשפטים שאינם הולמים הם מסונננים ונחסמים באופן אוטומטי.
המחשב והאינטרנט - עובדה מוגמרת, גם לאלה המתנגדים באופן נחרץ, נותר לנו  לחשוב  איך אפשר לרתום ,לנצל ולהשתמש בשימוש מושכל ומועיל  בטכנולוגיה החדשנית לטובת תלמידנו ולחברה טובה יותר.

רפורמות בחינוך -הצלחה או כשלון ?

"מעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה, אכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה " (קיובן,1990 )

אריק קיובן שואל במאמרו:"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן? ואם הם חוזרות, אז מהם ההסברים של החוקרים השונים לחזרה זו ?בהמשך המאמר הוא סותר את ההסברים של החוקרים ומסביר מדוע ההסברים אינם נכונים.קיובן טוען שאין התאמה בין מה שקורה בסביבה הפוליטית, הכלכלית לבין מה שקורה בחינוך,הרפורמות מושפעות מהשוק הגלובלי, אך לא תמיד הן נכנסות לכיתה.קיובן מציג שתי גישות שיש בינהם מתח :גישת "המורה במרכז" וגישת "הילד במרכז" שהתחילה כבר לפני יותר מ150 שנה ומטלטלת עד היום הזה.

המאמר משקף לדעתי את המציאות שבה אנו חיים כיום, במדינת ישראל ,עם הרפורמות שצצות חדשים לבקרים אך לא הביאו את השינוי המיוחל למערכת החינוך ,ועם הרפורמה החדשנית" שילוב  תוכנית התקשוב של המאה ה21 ". גם רפורמה זו שאמורה לחלחל לשטח, מגיעה רק בחלקה לבתי הספר ,למרות שלפי עניות דעתי ולאחר שקראתי את חלקה ,רפורמה זו מקיפה את רוב האספקטים שאמורים להביא להטמעתה במערכת החינוך : ברמת המורה , מנהל, תלמיד , טכנולוגיה, השתלמויות מקצועיות  ותמיכה צמודה של טכנאי בבתי הספר שבהם החלה "הפעימה השנייה". אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד , למרות היותה של התוכנית מקיפה ,  חלקים נרחבים מהרפורמה לא מיושמים בבתי הספר וגורמים לתסכול והתמרמרות רבה אצל אלה שאמורים להוביל את השינוי קרי המורים, ובעוד מספר שנים ישאלו את אותה השאלה ...

קיובן טוען שהמערכת לא באמת מעוניינת להשתנות, נוח  לה במקום שהיא נמצאת בה, המערכת בעצם רוצה לשמר את הקיים.. זו  מעין תרמית .אם אין כניסה של הרפורמה באופן מלא איך נוכל לבדוק האם היא מביאה לתוצאות המיוחלות ?

חדש ימינו כקדם...

THE SITY AND COUNTRY SCHOOL; A PROGRESSIVE PARADIGM/ SUSAN F. SEMEL

ברצוני להתחיל בהרגשת ההחמצה  בקוראי את מאמרה של סוזן סמל . המאמר הזכיר לי ימים אחרים לפני כמה עשורים כשהתחלתי את  עבודתי בהוראה ,הלימוד אז היה מותאם, אומנם, לתוכנית הלימודים של משרד החינוך אך לנו המורים היה חופש ללמדו בדרך הנראית לנו ובאמת השתדלנו ללמדו בדרך חווייתית כשהתלמיד "הוביל" אותנו לפעילות המותאמת לחוויותיו וליכולותיו ,התלמידים תכננו יצרו ובנו את עולם הידע שלהם בלי שהינו מוגבלים בזמן ובמקום. לא רק "משוגעים לדבר" יכולים לשים את "הילד במרכז", לתמוך בו, לעודד ולהכין אותו לרצות ללמוד מתוך סקרנות ולא מתוך כפיה . ככל שחווית הלימוד תהיה רלוונטית לגבי הילד , הלמידה תהיה יעילה ומופנמת יותר . זה קרה בשנת 1911 עד 1942 בבית היתומים  שניהל  יאנוש קורצאק וזה אפשרי גם היום. צריך לחשוב אחרת ולהבין שהדרך להניע את התלמיד יהיה באם נשכיל להבין את מוחו ולהתחבר אל הפנימיות שלו , רק אז לבנות את תכנית לימודים מתאימה, בדרכים המתאימות לילד בגילאים השונים . המאמר מציג כיצד  בית הספר העיר והכפר מתנהל . (City and Country school) ביה"ס הוקם על ידי קרולין פראט בשנת 1914 בדירת שלושה חדרים בגריניץ וויליג' בניו יורק. הילדים הצעירים שלמדו בבית ספרה היו ילדים מהשכונה, בעיקר ממעמד הפועלים. היא האמינה שדרך משחק ילמדו הילדים להכיר את סביבתם.  לשם כך הפגישה פראט את הילדים עם קוביות בניה, פטישים, מסמרים, מסורים ופעילויות יומיומיות מהשכונה. קבוצת הילדים הראשונה בבית הספר (גן ילדים) הייתה של ילדים בני ארבע שלמדו במימון תרומות חיצוניות. בשנה השנייה היו כבר שתי קבוצות אחת של גילאי ארבע חמש, והשנייה של גילאי שש. היה קשה לגייס ילדים מעל גיל שש ממעמד הפועלים לבית הספר מפני שההורים חששו שאחרי בית ספר כזה (שאינו מלמד באופן שיטתי קריאה כתיבה וכו') הילדים יתקשו לעבור לבית ספר ציבורי רגיל.

חשיבתה של פראט בנושאי קוריקולום ופדגוגיה הושפעה מהפסיכולוג והפילוסוף ג'ון דיואי , לפי דיואי, דפוס למידה אקטיבי מוביל ללמידה משמעותית, פארט הושפעה  בייחוד בתחום של צמיחה והתפתחות הילד. היא הצהירה כי בבית ספרה מתאימים את בית הספר לילד ולא כפי שנהוג- להתאים את הילד לבית הספר, לעיתים ללא הצלחה. פראט השוותה את התלמידים לקהילה קטנה בתוך בית הספר בה התלמיד הינו משתתף פעיל, החל מהבנת העולם הסובב אותו דרך משחק בקוביות ועד למילוי תפקידים הדרושים לתחזוקת הקהילה בבית הספר. פראט האמינה ,כי משחק ובעיקר משחק בקוביות מוביל להזדמנויות חדשות ללמידה ולצמיחה. עוד  האמינה כי ילדים צעירים צריכים ללמוד דרך ניסוי והתנסות בסביבתם הקרובה, רק בגיל מאוחר יותר כשהם מתבגרים והאופקים שלהם מתרחבים יש להציג בפניהם משימות וחומרים מורכבים יותר.

נראה שבישראל  ישנם בתי ספר המאמצים שיטה זו ולהלן כתבה מערוץ 10 המתאר בתי ספר המלמדים אחרת בדרכים המאתגרים ורלבנטים לתלמיד ויוצרים תלמידים שאוהבים את ביה"ס שלהם.

משחקים ולומדים האמנם?

אומרים: אין מקרה בעולם הכל מכוון ,או אולי זה תמיד היה אך אנו לא הבחנו בו . "פתאום"  נפקחו העיניים  לאחר השעור הראשון של פרופ' מיקי רונן בנושא: "המשחקים הלימודיים". בכל אופן , הנושא שבו אנו עוסקים בבית ספרנו הוא "שליחות עם ענווה " . הרציונאל: ההכרה שלכל אדם יש כשרונות וכוחות ואלה ניתנו לו כדי למלא את יעודו, תפקידו ושליחותו  בעולם. להשפיע ולהיות שליח . הענווה היא ההכרה שכל הכוחות ניתנו לאדם מאת הקב"ה, כדי להשפיע טוב בעולם .  נושא  זה היה אפשר ללמד בעזרת מקורות שונים: מהתורה, מחז"ל מסיפורים על שליחים מההיסטוריה הרחוקה והעכשווית וגם מחיי היום יום. בעקבות השעור הראשון בחרתי ללמד זאת בדרך אחרת: דרך משחק .התוצאות היו מדהימות, ממש לא יאמן . ההשתתפות ותהליכי החשיבה אצל התלמידים היו מדהימים שבטוחני שבשעור רגיל הם היו מתרחשים רק אצל אחוז קטן מהם.  לעצם הפעילות : התלמידים  רשמו שליחים שונים שהם מכירים כמו : רופאים, מדענים, מורים,  שליחים שמלמדים בחו"ל ,חיילים ,שוטרים ,שליחי פיצה, רבנים ,מנקים ועוד . כל קבוצה בחרה שליח שהתחברה אליו והייתה צריכה להציגו בפני כתות בית הספר ולשכנעם שהם השליחים החיוניים ביותר וכאן ניתנה יד חופשית לכל קבוצה ומכאן החלה זרימה עצומה של למידה אצל התלמידים ממש הרגשנו אך הם הופכים יצירתיים יותר מנסים לחשוב ולהעלות נימוקים מדוע הם השליחים החשובים יותר . הייתה להם מטרה ,הם הרגישו מאותגרים בעזרת שאלות עמוקות שלא ניתנו ע"י המורה אלא מעצם  המשחק ולכן הם הפעילו חשיבה רב כיוונית ומשמעותית, לענות ולשכנע את חבריהם לבחור בהם. ראיתי כיצד תלמידים שבדר"כ בשעורים הפרונטלים לא משתתפים בדיונים וכאן היו בין פורצי הדרך בטיעונים יצירתיים ביותר . אם נקשר זאת לתאוריית ה FLOW של מייק צ'יקסנטמיהאי ברגע שהתלמידים השתמשו בנקודות החוזקה שלהם, במגרש המשחקים שלהם, הם הרגישו  ביטחון , היה להם יעד ברור, משוב מיידי ( מיד לאחר ההצגה היה על התלמידים להצביע ) כל זה איתגר ודירבן אותם להעלות טיעונים משכנעים ,להציג בדרך מקורית ומשכנעת (קבוצת החיילים ,לבשו מדים וסיפרו על פעילות לילית שחזרו ממנה רק עכשיו. "הרבנים" התחפשו לרבנים ....)  המעורבות הייתה עמוקה מאוד הפעילות הייתה מהנה ובאמת כשצלצול הגיע , התלמידים המשיכו גם בהפסקה את הדיונים.
ומי אמר שכשנהנים לא צומחים ? צפיתי בתלמידיי במיוחד באלה שבדר"כ שקטים: פועלים ,מתלהבים מפעילים את "גלגלי החשיבה " את כשרון המשחק והשיח שלהם , הפעילו אסטרטגיות רבות כדי למצוא טיעונים משכנעים עם המעורבות אישית ומוטיבציה גדולה . התמוגגתי . 

קח תרמיל, קח מקל בוא איתי...

העולם הוא כאן ,היום אין צורך לארוז לקנות כרטיס ולטייל בעולם העולם מגיע אליך בלחיצת כפתור, העולם כולו נמצא במרחב הווירטואלי ,
" הגלובליזציה יוצרת מציאות שבה מתקיימות השפעות הדדיות חזקות בין מקומות מרוחקים; התרחשויות מקומיות נגרמות בעקבות התרחשויות אחרות במרחק של עשרות אלפי קילומטרים, ולהפך. נפילה בשער המטבע של מדינה מסוימת מערערת את הכלכלה במדינות קרובות ורחוקות. תאגיד רב־לאומי של מדינות מפותחות נכנס למדינה מתפתחת, מייצר בה אבטלה, וגל של מהגרי עבודה מציף את המדינות המפותחות. רשתות תקשורת כמו סי־אן־אן או אלג'זירה ורשתות חברתיות כמו פייסבוק חודרות לכל בית במערב ובמזרח ומתסיסות יחידים וחברות. נוצר עולם חדש, גלובלי. לא כפר גלובלי שלֵו אלא מערך כוחות גלובלי מורכב שבו משק כנפיים במקום אחד מחולל סערה במקום אחר."( 2011,דר' אמנון כרמון)
 בעידן זה ובמיוחד בימים אלו של תחילת שנה ,אני מרגישה שיש לנו המורים אחריות כבדה מאוד, להכשיר בוגר עצמאי שיוכל לתפקד בצורה מיטבית בעולם  שאין בו גבולות ושההשפעות  בתחומים רבים משפיעים גם על  החברה בה הוא חי.
  האם אנו מוכנים  ומוכשרים לכך?  כאן במכללה נזרעו הזרעים נפתחתי לעולם שלא הכרתי ואני צמאה לעוד.הדרך עוד ארוכה אך לפחות יש כיוון. 
להלן סרטון שמתאר כיצד הגלובליזציה משפיעה על החינוך. 

  

יומן אישי? יצירה אומנותית? או מאמר אקדמי ?

 בהמשך לפוסט הקודם - כלי נוסף שאומץ ללמידה במסגרת הלימודים במכללה הוא הבלוג."הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט.."  (ויקיפדיה).
הבלוג - או בשמו העברי: יומן רשת ,הוא אתר שבו נכתבות רשומות "פוסטים" העוסקות בחוויות של הכותב.
יומן זה, מתפרסם כאמור באינטרנט, שונה בתכלית השינוי, מהיומנים האישיים לפני עידן האינטרנט:  היומן האישי היה חסוי ביותר מעטים ביותר אם בכלל, הורשו לעיין בו וכיום בזמן שכל המידע זורם בכל זמן ומקום גם הבלוג משמש כשופר להגיגים, להעלאת יצירות  וביקורות ואפילו לפרסום מאמרים אקדמיים ולדוגמה: ציטוט מהבלוג של חברתנו ללימודים אביבה ביידה באתר מס"ע.  מכאן אנו למדים על ההתפתחות המהירה של הבלוגים ועל החשיבות הרבה שמייחסים חוקרים רבים לנכתב ולנאמר בבלוגים אלו.  בנוסף ,במרבית הבלוגים יש אפשרות להגיב בתחתית כל רשומה וכך מאפשרים בעצם לקיים דו שיח בין הכותב הראשי לקוראים המגיבים לרשומות.
בתחילת הלימודים התייחסתי לבלוג כמשהו אישי של הכותב ללא השלכה לחיי ולחיים הציבוריים בכלל. היום אני עדה לחשיבות הרבה שמייחסים לבלוגים השונים(ציטוטים מבלוגים במחקרים אקדמיים ), לאפשרות  לדלות מידע מהבלוגים ולרפלקציה שהיא מאפשרת .
הבלוג ככלי למידה  בסרטון הבא מוצגים 10 סיבות: למה כדאי להשתמש  בבלוג ככלי למידה בכיתה?

ישנם סוגי בלוגים שונים: קהילתיים,אקדמיים חינוכיים ...
(הכט,2005) מבחין בשלוש גישות מרכזיות בניתוח בלוגים:
1. בלוג כסוגה וירטואלית.-זאנר שעומד בפני עצמו .
2.בלוג כקבוצת שיח -ערוץ לשיח ולהחלפת דעות.
3. בלוג כמקור לביטוי עצמי.
ככל שאני קוראת ונחשפת לאפשרויות שגלומות בבלוג אני רואה את האפשרויות הרבות שאוכל להשתמש בכיתתי , אני רואה בעיני רוחי את תלמידי שמחים להביע את עצמם בפלטפורמה זו לעומת כתיבה במחברת.

"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור" הרב קוק

הפייסבוק- הוא האתר השני בגודלו בעולם, לאחר גוגל. הפייסבוק הוא בעצם הרשת החברתית הגדולה בעולם שכל אחד יכול להצטרף אליה ובחינם. הרעיון של פלטפורמה זו הוא: לשמור על קשרים חברתיים, לשתף ולקבל לייקים/ תגובות, תמונות מאנשים ברשת. היום אנשים חיים ברשת הפייסבוק ולכל חברה שמכבדת את עצמה יש דף פייסבוק שמשמש כמועדון מעריצים וככלי שיווקי .אז איך כל זה מתקשר ללמידה? ויותר מכך, למידה בקורס אקדמי?
 בקורס של דר' חגית מישר " היבטים גלובליים של התקשוב" אנו מיישמים את  רוח הדברים של הרב קוק. בקורס זה  השתמשנו  ברשת החברתית ככלי ללמידה.  בתחילה הייתי מאוד סקפטית לגבי מהלך השעורים ברשת זו ,אך לקראת סוף הקורס גיליתי את היתרונות של למידה ברשת זו ובתשובה לאחת משאלות המשוב של המרצה "האם תמליצו ללמד וללמוד בעזרת הפייסבוק ?" יותר מ60% ענו שימליצו ללמד וללמוד בפייסבוק .
בפייסבוק ניתנו מטלות, הגשנו עבודות והתנהלו דיונים סוערים , סטודנטים הגיבו והרבה. נראה היה שחלקם לא עזבו את הרשת גם באמצע הלילה . בסה"כ זו הייתה חוויה ודרך למידה חדשה, שהכרתי לשמחתי .

הנני מצרפת את ההתנהלות בקורס "היבטים גלובליים בתקשוב" בפייסבוק ל"טעימה" קטנה.  
 ולפני סיום שדרוג טרי של פייסבוק, להלן האתר:חידושים והמצאות בפייסבוק
המשך בבלוג הבא על ....

דרוש/ה מורה מקוון מעולה!

בין פצמ"ר לפצמ"ר, בתוך המיגונית  התנהלה  שיחת עמיתים קצת הזויה בנושא התקשוב, (נושא מזמן: השיבה ללימודים) , עמיתה למקצוע שמלמדת בישוב אחר,טוענת ששוב משרד החינוך יוצא עם תוכנית חדשה שתוביל לשום מקום. להוכחה היא מספרת על מורה "מתוקשבת" מהצוות שכולם מהללים ובראשם המנהלת "המורה מלמדת בכל השעורים בעזרת מחשב"היא אומרת  ואני לתומי עניתי מצויין, יש איזשהוא שינוי.  בלגלוג קל היא אומרת:" צריך להכנס לכתה ולראות איך מתנהל שעור "מתוקשב" עד שהמורה פותחת את המחשב מנסה להקרין את השקופיות, הכתה רועשת, ילדים מתפרעים והמורה בשלה מתעסקת עם המחשב ומחפשת חומרים .האם זו למידה?האם המצגות הם מהות הלמידה?טוב לפחות המנהלת מרוצה, יש לה מורה מתוקשבת" היא ספק שואלת, מציינת בציניות. הייתי צריכה להרגיע מעט את סערת רוחה של הקולגה ולהסביר (לאחר למידה בקורסים של דר' שרה שדה ודר' ליאת אייל -תודה) שמורה מתוקשב מיטבי זה לא מורה שפותח שרק משתמש במחשב. הטכנולוגיה לא מובילה את הפדגוגיה ,אלא להפך, הפדגוגיה אמורה להוביל והטכנולוגיה יכולה לשפר ולשדרג את הלמידה. ומכאן המלצה לכל המורים שיש בהם סקרנות ורצון ללמוד, להתנסות, למורים שפתוחים לשינוי פרדיגמות ההוראה המסורתיות ולהכרת המיומנויות למאה ה21 לבוא ללמוד ולא להשאר מאחור.
מצ"ב הרצאה של מר רוני דיין ,אחראי על הטמעת תוכנית התקשוב של מדינת ישראל שלדעתי היא מקיפה ותביא את השינוי באם לנו המורים תהיה הפתיחות והנכונות לשינוי.

להלן מצגת מצויינת "קווים לדמותו של מורה מקוון "/דר' אברום רותם

HTML = Hyper Text Markup Language

 

עוד צעד קדימה , עוד יעד בדרך לכבוש.. .בקורס "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבת" של דר' צדוק יאיר הכרנו תקן בינלאומי שנקרא html -שפת תגיות ליצירה ועיצוב דפי אינטרנט שכלליה מוגדרים ע"י ארגון תקינה בנלאומי W3C .  היתרון : שפה המאפשרת שילוב של שפות תכנון  ומקודדת כך שבכל מקום שאהיה בו בעולם ידע לקרוא אתרי אינטרנט גם את וואלה בעברית.  התוודעתי למושגים חדשים כמו header ,navbar,sidebar.main.contauner.footer  ופתאום  כל אתר אינטרנט שאני נכנסת   מקבל מבט אחר: האם הוא כתוב נכון ,האם הצבעים תקינים? והדבר החשוב יותר לדעתי האם האתר נגיש ? האם המנשק טוב?

 לאחר שלמדנו מהו המאפיין  div ואיך מעצבים ב CSS  התבקשנו לבנות דפי אינטרנט בנושאים הקשורים להוראה . זה לא קל אך מאד מתגמל (לאחר כל הצלחה)  ומכאן אני יוצאת עם אפשרות להסתכל אחרת על סביבות למידה מתוקשבות ואולי גם לבנות סביבה  לימודית.

האם שעור מקוון יעיל?

                      הסמסטר, בקורס "מחקר מתקדם בחינוך" של דר' יונה מילר, התנסנו בשעור מקוון . השעורים שמופיעים באתר המכללה מובנים מאוד ,כתובים בשפה ברורה ונהירה .על פניו מה יכול להיות טוב יותר? אפשר ללמוד בכל זמן ובכל מקום.  האמנם? בכל מקום אפשרי, לגבי הזמן ישנה הגבלה צריך לעמוד בזמני הגשת המטלות . כשהנושאים היו ברורים אפשר היה להמשיך לשעור הבא ללא מניעה אך כשנתקלתי בבעיה או חוסר הבנה, עמדתי חסרת אונים ,טוב לא בדיוק, כי היתה האפשרות להכנס לפורום לשאול ולקבל תשובות , משום מה היה קשה לי לעשות זאת. אני עצמי לא אוהבת /מרבה להתכתב ברשתות חברתיות הכושר הוורבלי פנים אל פנים קל לי יותר. חשבתי לעצמי מה קורה לאותו תלמיד שקשה לו להתבטא בכתב? אנחנו מלמדים אותו .האם לדעתכם צריך ללמד לכתוב בפורומים למינהם? אני מוצאת את עצמי כותבת ולא שולחת ומרגישה מתוסכלת. השאלה הבאה ששאלתי את עצמי:  האם שעור מקוון הוא תכלית הכל ,האם השעור יכול להשאר רק מקוון ? מנסיון של הקבוצה בקורס זה , התשובה היא : לא ! לאחר מספר שעורים מקוונים הועלתה  דרישה מצד הסטודנטים לשעורי ביניים בין השעורים המקוונים, כדי להבהיר דברים, לשאול שאלות ו"ליישר קו" עם התובנות שרכשנו עד כה. מכאן אני למדה שאנו כבני אדם צריכים את הקשר הבלתי אמצעי, את האינטראקציה בין מורה לתלמיד.  האינטראקציה  מעודדת  ויוצרת שיח בלתי אמצעי להבניית הידע. אחת הסטודנטיות הגדילה ואמרה למרצה "את פשוט נהדרת הסברת ברור יכולתי לשאול שאלות ולקבל תשובות והבהרות נוספות און ליין וזה עשה לי טוב , יותר מכך הוסיפה ואמרה לא הייתי מכירה את אשיותך המדהימה  רק מהשעורים המקוונים". המשפט האחרון לדעתי צריך להוות כמגדלור ,מהי למידה אם היא לא חוויה אישית נרכשת? 

תוכנית התקשוב של ישראל

רציתי לשתף אתכם בתחושותי לאחר ששמעתי את הרצאתו של רוני דיין בקשר לתוכנית התקשוב של משרד החינוך. משום מה יצאתי מעודדת ואני מקווה מאד שלא אתבדה בזמן ביצוע התוכנית .
התוכנית הכוללת  לדעתי, היא מובנת ומקיפה: מתיחסת לתחום התשתיות, התחזוקה, הכשרת מורים ותמיכה בהם, פיתוח תכנים ועוד. כמו כן הופקו לקחים משנים עברו ,נלקחו בחשבון פרמטרים שונים שיכולים לפגוע בתוכנית וניסו לפותרם בדרכים שונות .אחת הבעיות הקריטיות בישום כל תוכנית היא ביצועה בשטח, כמו שכבר חוויתי בעבר תוכניות רבות, לא יושמו במלואם בגלל חוסר בתמיכה טכנית והעדר ליווי מתאים לתוכניות החדשות.  כך התמוססו להם תוכניות חדשות ומכשירים יקרי ערך עמדו כאבן שאין לה הופכין בבתי הספר . בתוכנית שהוצגה לנו אפשרות זו נלקחה בחשבון והמשרד החליט להצמיד לכל בית ספר טכנאי באחוזי משרה בהתאם לגודל בית הספר .לדעתי הצלחת התוכנית תלויה בתמיכה טכנית קבועה ומתמשכת בציוד ובמורה  לאורך כל השנה . אני תקווה שאכן כך יהיה כדי לאפשר את השינוי ,לשפר ולאתגר את המערכת בה אנו לומדים.