מעגל הזהב והשאלה מדוע?

תוכנית התקשוב של המאה ה21 ,תוכניות הלימודים החדשניות ביותר  והחידושים הטכנולוגיים  הכי משוכללים  לא יוכלו לפתור את בעיית החינוך ללא המרכיב החיוני שאדבר עליו בהמשך,כדי להצליח  לשנות משהו או לרתום את המערכת, את ההורים ואת התלמידים לשינוי ולשיפור יש צורך במרכיב החשוב של: תשובה לשאלה, מדוע? מדוע אנו צריכים את כל הטכנלוגיה החדשה -ישנה , ללא אמונה עמוקה בצדקת הדרך שבה אנו הולכים לא נוכל לרתום אחרים לעניין. נחשפתי להרצאתו של סימון סינק "איך מנהיגים גדולים מעוררים השראה  ופעולה" והתחברתי מאד לנאמר בה: לסינק ישנו מודל פשוט הנקרא מעגל זהב והשאלה מדוע? כשהאדם מונע מתחושות ואמונות  במה שהוא עושה ויודע מדוע הוא פועל, הוא מסוגל לעורר השראה ולסחוף אחריו רבים , האמונה שלנו היא שמוכרת . כך גם בחינוך, כאשר מורה מלמד מתוך אמונה ואהבה לנושא אותו הוא מלמד, התלמיד מרגיש ומנסה בכל מאודו להתחבר לחקות "ולקנות" את המידע מאותו מורה חדור אמונה ולהט. בהרצאתו מציג סינק דוגמאות של חברות ואירגונים טובים ש"לא עשו זאת" ואילו חברות שפחות מוצלחות אך "עשו זאת" בגדול . לשמוע להבין ולהשכיל :

"ריקוד המקרנה"- יאיר לפיד, האמנם?

בשעור של פרופסור דוד חן למדנו שמערכת החינוך בישראל היא מערכת גדולה ומורכבת,  אך מאד לא מסודרת , הגודל וחוסר השליטה של מערכת החינוך המרכזית גורמת לפער בין הכוונות של מדיניות החינוך לבין המציאות בבית הספר. במציאות, בית הספר לא הדביק את הצרכים שהמודרניזציה הציעה  ולכן אנו רואים  שבשיח הציבורי יש אי שביעות רצון  גדולה ממערכת החינוכית.
כל אחד מצביע על חסרון אחר  במערכת החינוך והביקורות הנמתחות על משרד החינוך יוצרות עוד ועוד רפורמות . 
יאיר לפיד במאמרו "ריקוד המקרנה" מציג את התנהלות רפורמת התקשוב החדשה שבה נותנים מחשב ומקרן למורה אך לא מציידים אותו בחומרים מתאימים, הוא מצטט את מנכ"לית עמותת סנונית שאומרת " מה יעזור לתלמידים אם יקרינו את הספרים שלהם על הלוח?" והתשובה היא: כלום. נכון שעד שיתגברו על כל הביוקרטיה, המקרן שבכיתה יהיה ארכאי וכבר עכשיו אנו שומעים שהטאבלט- מחשב לוח. אומץ בבתי ספר בעולם. אך לדעתי "אין לשפוך את התינוק עם המים" אמנם הייתי שמחה לראות ביצוע יעיל ומהיר יותר של הרפורמה ,אך יש בי  "שמחת עניים" כי המקרן החדש בכיתתי מאפשר לי להציג בפני התלמידים, סרטונים הממחישים תהליכים ,להראות את יערות הגשם ...ומי כמונו יודע שטוב מראה עיניים מאלף מילים.
לצערנו מי ששולט במערכת החינוך אלו הם הכוחות הפוליטיים. ההסתכלות על המערכת החינוך, ממוקדת על המבנה הארגוני ומי שמנהל אותה הם :1. משרד החינוך שיש בו כ-10 משרדי חינוך.
 2.משרד האוצר( שלפעמים מכתיב גם את המדיניות החינוך,) ו3. המרחב הציבורי: הציבור ,השלטון המקומי, המשפחות ארגוני המורים,ההורים, עמותות וקרנות.
בין בית הספר והניהול יש גורמים רבים מאד שמתערבים. וזו אחת הסיבות לדעתי שגם אם יש מדיניות אפקטיבית הסיכוי שהיא תתממש היא אפסית .

"בחדרי חדרים"- חרדים

אינטרנט במגזר החרדי, נושא שחקרנו (חברותי ואני) במטלת סכום של הקורס :"שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה- היבטים גלובליים בחינוך" במטלה זו סקרנו מספר מחקרים שהראו שלמרות שהמגזר החרדי  שם "גדרים" שונים כמו: ערים , שכונות ומוסדות חינוך שמיועדים למגזר זה בלבד וכמעט שאין אפשרות לחדור לתוכו וקשה אף יותר לנסות ולהשתלב בחברה זו. (כל זאת על מנת לשמור על זהותו של המגזר וכדי למנוע חדירה של תרבות זרה לתוכו)
 הרבנים למרות איסוריהם, לא הצליחו למנוע את חדירת האינטרנט למחוזם. מאוחר יותר חלה התפשרות הרבנים  שאישרו להחזיק מחשבים עם אינטרנט רק לצורכי עבודה.  במחקרים השונים התגלה שלמרות איסורי הרבנים אחוז גדול של משקי הבית החרדים מחזיקים מחשב המחובר לרשת אלחוטית כלשהי, בתחילה בחדרי חדרים ובמשך הזמן הוא אפילו הופיע אחר כבוד גם בחוצות ובישיבות. המחשבים הם עובדה קיימת . במגזר זה קיימת הבנה שאין לגזור על הציבור גזרה שהוא אינו יכול לעמוד בה .  כתבה  מ13/10/11 של אביחי אפוטה ב"גלובס"  מתארת ישום חדש נוסף שבה להכשיר את האינטרנט לשימוש החרדי -פיתוח עצמאי של חרדי בשם יעקב סוויסה שהקים את הרשת החברתית הראשונה השומרת על כשרות מלאה:   פייסבוק עם חותמת גלאט כושר :  פייסגלאט -Face Glat . פלייסגלאט מפרידה לחלוטין בין נשים לגברים כלומר, השיח ברשת זו יכול להתקיים אך ורק עם בני אותו מין ,בפייסגלאט יש מעקב אחר מילים, ביטויים ומשפטים שאינם הולמים הם מסונננים ונחסמים באופן אוטומטי.
המחשב והאינטרנט - עובדה מוגמרת, גם לאלה המתנגדים באופן נחרץ, נותר לנו  לחשוב  איך אפשר לרתום ,לנצל ולהשתמש בשימוש מושכל ומועיל  בטכנולוגיה החדשנית לטובת תלמידנו ולחברה טובה יותר.

רפורמות בחינוך -הצלחה או כשלון ?

"מעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה, אכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה " (קיובן,1990 )

אריק קיובן שואל במאמרו:"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן? ואם הם חוזרות, אז מהם ההסברים של החוקרים השונים לחזרה זו ?בהמשך המאמר הוא סותר את ההסברים של החוקרים ומסביר מדוע ההסברים אינם נכונים.קיובן טוען שאין התאמה בין מה שקורה בסביבה הפוליטית, הכלכלית לבין מה שקורה בחינוך,הרפורמות מושפעות מהשוק הגלובלי, אך לא תמיד הן נכנסות לכיתה.קיובן מציג שתי גישות שיש בינהם מתח :גישת "המורה במרכז" וגישת "הילד במרכז" שהתחילה כבר לפני יותר מ150 שנה ומטלטלת עד היום הזה.

המאמר משקף לדעתי את המציאות שבה אנו חיים כיום, במדינת ישראל ,עם הרפורמות שצצות חדשים לבקרים אך לא הביאו את השינוי המיוחל למערכת החינוך ,ועם הרפורמה החדשנית" שילוב  תוכנית התקשוב של המאה ה21 ". גם רפורמה זו שאמורה לחלחל לשטח, מגיעה רק בחלקה לבתי הספר ,למרות שלפי עניות דעתי ולאחר שקראתי את חלקה ,רפורמה זו מקיפה את רוב האספקטים שאמורים להביא להטמעתה במערכת החינוך : ברמת המורה , מנהל, תלמיד , טכנולוגיה, השתלמויות מקצועיות  ותמיכה צמודה של טכנאי בבתי הספר שבהם החלה "הפעימה השנייה". אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד , למרות היותה של התוכנית מקיפה ,  חלקים נרחבים מהרפורמה לא מיושמים בבתי הספר וגורמים לתסכול והתמרמרות רבה אצל אלה שאמורים להוביל את השינוי קרי המורים, ובעוד מספר שנים ישאלו את אותה השאלה ...

קיובן טוען שהמערכת לא באמת מעוניינת להשתנות, נוח  לה במקום שהיא נמצאת בה, המערכת בעצם רוצה לשמר את הקיים.. זו  מעין תרמית .אם אין כניסה של הרפורמה באופן מלא איך נוכל לבדוק האם היא מביאה לתוצאות המיוחלות ?

חדש ימינו כקדם...

THE SITY AND COUNTRY SCHOOL; A PROGRESSIVE PARADIGM/ SUSAN F. SEMEL

ברצוני להתחיל בהרגשת ההחמצה  בקוראי את מאמרה של סוזן סמל . המאמר הזכיר לי ימים אחרים לפני כמה עשורים כשהתחלתי את  עבודתי בהוראה ,הלימוד אז היה מותאם, אומנם, לתוכנית הלימודים של משרד החינוך אך לנו המורים היה חופש ללמדו בדרך הנראית לנו ובאמת השתדלנו ללמדו בדרך חווייתית כשהתלמיד "הוביל" אותנו לפעילות המותאמת לחוויותיו וליכולותיו ,התלמידים תכננו יצרו ובנו את עולם הידע שלהם בלי שהינו מוגבלים בזמן ובמקום. לא רק "משוגעים לדבר" יכולים לשים את "הילד במרכז", לתמוך בו, לעודד ולהכין אותו לרצות ללמוד מתוך סקרנות ולא מתוך כפיה . ככל שחווית הלימוד תהיה רלוונטית לגבי הילד , הלמידה תהיה יעילה ומופנמת יותר . זה קרה בשנת 1911 עד 1942 בבית היתומים  שניהל  יאנוש קורצאק וזה אפשרי גם היום. צריך לחשוב אחרת ולהבין שהדרך להניע את התלמיד יהיה באם נשכיל להבין את מוחו ולהתחבר אל הפנימיות שלו , רק אז לבנות את תכנית לימודים מתאימה, בדרכים המתאימות לילד בגילאים השונים . המאמר מציג כיצד  בית הספר העיר והכפר מתנהל . (City and Country school) ביה"ס הוקם על ידי קרולין פראט בשנת 1914 בדירת שלושה חדרים בגריניץ וויליג' בניו יורק. הילדים הצעירים שלמדו בבית ספרה היו ילדים מהשכונה, בעיקר ממעמד הפועלים. היא האמינה שדרך משחק ילמדו הילדים להכיר את סביבתם.  לשם כך הפגישה פראט את הילדים עם קוביות בניה, פטישים, מסמרים, מסורים ופעילויות יומיומיות מהשכונה. קבוצת הילדים הראשונה בבית הספר (גן ילדים) הייתה של ילדים בני ארבע שלמדו במימון תרומות חיצוניות. בשנה השנייה היו כבר שתי קבוצות אחת של גילאי ארבע חמש, והשנייה של גילאי שש. היה קשה לגייס ילדים מעל גיל שש ממעמד הפועלים לבית הספר מפני שההורים חששו שאחרי בית ספר כזה (שאינו מלמד באופן שיטתי קריאה כתיבה וכו') הילדים יתקשו לעבור לבית ספר ציבורי רגיל.

חשיבתה של פראט בנושאי קוריקולום ופדגוגיה הושפעה מהפסיכולוג והפילוסוף ג'ון דיואי , לפי דיואי, דפוס למידה אקטיבי מוביל ללמידה משמעותית, פארט הושפעה  בייחוד בתחום של צמיחה והתפתחות הילד. היא הצהירה כי בבית ספרה מתאימים את בית הספר לילד ולא כפי שנהוג- להתאים את הילד לבית הספר, לעיתים ללא הצלחה. פראט השוותה את התלמידים לקהילה קטנה בתוך בית הספר בה התלמיד הינו משתתף פעיל, החל מהבנת העולם הסובב אותו דרך משחק בקוביות ועד למילוי תפקידים הדרושים לתחזוקת הקהילה בבית הספר. פראט האמינה ,כי משחק ובעיקר משחק בקוביות מוביל להזדמנויות חדשות ללמידה ולצמיחה. עוד  האמינה כי ילדים צעירים צריכים ללמוד דרך ניסוי והתנסות בסביבתם הקרובה, רק בגיל מאוחר יותר כשהם מתבגרים והאופקים שלהם מתרחבים יש להציג בפניהם משימות וחומרים מורכבים יותר.

נראה שבישראל  ישנם בתי ספר המאמצים שיטה זו ולהלן כתבה מערוץ 10 המתאר בתי ספר המלמדים אחרת בדרכים המאתגרים ורלבנטים לתלמיד ויוצרים תלמידים שאוהבים את ביה"ס שלהם.

משחקים ולומדים האמנם?

אומרים: אין מקרה בעולם הכל מכוון ,או אולי זה תמיד היה אך אנו לא הבחנו בו . "פתאום"  נפקחו העיניים  לאחר השעור הראשון של פרופ' מיקי רונן בנושא: "המשחקים הלימודיים". בכל אופן , הנושא שבו אנו עוסקים בבית ספרנו הוא "שליחות עם ענווה " . הרציונאל: ההכרה שלכל אדם יש כשרונות וכוחות ואלה ניתנו לו כדי למלא את יעודו, תפקידו ושליחותו  בעולם. להשפיע ולהיות שליח . הענווה היא ההכרה שכל הכוחות ניתנו לאדם מאת הקב"ה, כדי להשפיע טוב בעולם .  נושא  זה היה אפשר ללמד בעזרת מקורות שונים: מהתורה, מחז"ל מסיפורים על שליחים מההיסטוריה הרחוקה והעכשווית וגם מחיי היום יום. בעקבות השעור הראשון בחרתי ללמד זאת בדרך אחרת: דרך משחק .התוצאות היו מדהימות, ממש לא יאמן . ההשתתפות ותהליכי החשיבה אצל התלמידים היו מדהימים שבטוחני שבשעור רגיל הם היו מתרחשים רק אצל אחוז קטן מהם.  לעצם הפעילות : התלמידים  רשמו שליחים שונים שהם מכירים כמו : רופאים, מדענים, מורים,  שליחים שמלמדים בחו"ל ,חיילים ,שוטרים ,שליחי פיצה, רבנים ,מנקים ועוד . כל קבוצה בחרה שליח שהתחברה אליו והייתה צריכה להציגו בפני כתות בית הספר ולשכנעם שהם השליחים החיוניים ביותר וכאן ניתנה יד חופשית לכל קבוצה ומכאן החלה זרימה עצומה של למידה אצל התלמידים ממש הרגשנו אך הם הופכים יצירתיים יותר מנסים לחשוב ולהעלות נימוקים מדוע הם השליחים החשובים יותר . הייתה להם מטרה ,הם הרגישו מאותגרים בעזרת שאלות עמוקות שלא ניתנו ע"י המורה אלא מעצם  המשחק ולכן הם הפעילו חשיבה רב כיוונית ומשמעותית, לענות ולשכנע את חבריהם לבחור בהם. ראיתי כיצד תלמידים שבדר"כ בשעורים הפרונטלים לא משתתפים בדיונים וכאן היו בין פורצי הדרך בטיעונים יצירתיים ביותר . אם נקשר זאת לתאוריית ה FLOW של מייק צ'יקסנטמיהאי ברגע שהתלמידים השתמשו בנקודות החוזקה שלהם, במגרש המשחקים שלהם, הם הרגישו  ביטחון , היה להם יעד ברור, משוב מיידי ( מיד לאחר ההצגה היה על התלמידים להצביע ) כל זה איתגר ודירבן אותם להעלות טיעונים משכנעים ,להציג בדרך מקורית ומשכנעת (קבוצת החיילים ,לבשו מדים וסיפרו על פעילות לילית שחזרו ממנה רק עכשיו. "הרבנים" התחפשו לרבנים ....)  המעורבות הייתה עמוקה מאוד הפעילות הייתה מהנה ובאמת כשצלצול הגיע , התלמידים המשיכו גם בהפסקה את הדיונים.
ומי אמר שכשנהנים לא צומחים ? צפיתי בתלמידיי במיוחד באלה שבדר"כ שקטים: פועלים ,מתלהבים מפעילים את "גלגלי החשיבה " את כשרון המשחק והשיח שלהם , הפעילו אסטרטגיות רבות כדי למצוא טיעונים משכנעים עם המעורבות אישית ומוטיבציה גדולה . התמוגגתי . 

קח תרמיל, קח מקל בוא איתי...

העולם הוא כאן ,היום אין צורך לארוז לקנות כרטיס ולטייל בעולם העולם מגיע אליך בלחיצת כפתור, העולם כולו נמצא במרחב הווירטואלי ,
" הגלובליזציה יוצרת מציאות שבה מתקיימות השפעות הדדיות חזקות בין מקומות מרוחקים; התרחשויות מקומיות נגרמות בעקבות התרחשויות אחרות במרחק של עשרות אלפי קילומטרים, ולהפך. נפילה בשער המטבע של מדינה מסוימת מערערת את הכלכלה במדינות קרובות ורחוקות. תאגיד רב־לאומי של מדינות מפותחות נכנס למדינה מתפתחת, מייצר בה אבטלה, וגל של מהגרי עבודה מציף את המדינות המפותחות. רשתות תקשורת כמו סי־אן־אן או אלג'זירה ורשתות חברתיות כמו פייסבוק חודרות לכל בית במערב ובמזרח ומתסיסות יחידים וחברות. נוצר עולם חדש, גלובלי. לא כפר גלובלי שלֵו אלא מערך כוחות גלובלי מורכב שבו משק כנפיים במקום אחד מחולל סערה במקום אחר."( 2011,דר' אמנון כרמון)
 בעידן זה ובמיוחד בימים אלו של תחילת שנה ,אני מרגישה שיש לנו המורים אחריות כבדה מאוד, להכשיר בוגר עצמאי שיוכל לתפקד בצורה מיטבית בעולם  שאין בו גבולות ושההשפעות  בתחומים רבים משפיעים גם על  החברה בה הוא חי.
  האם אנו מוכנים  ומוכשרים לכך?  כאן במכללה נזרעו הזרעים נפתחתי לעולם שלא הכרתי ואני צמאה לעוד.הדרך עוד ארוכה אך לפחות יש כיוון. 
להלן סרטון שמתאר כיצד הגלובליזציה משפיעה על החינוך.