"האלמנט" מהו?

קן רובינסון דר' לחינוך באומנויות, בספר "האלמנט"  או בשם העברי  "המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאנחנו אוהבים" מתאר את מערכת החינוך כחולה ומיושנת, במקום לפתח את הכשרונות היחודיים של כל תלמיד ותלמיד היא בוחרת להתעלם מהכישורים האינדבידואלים ולקבור אותם.רובינסון טוען שאדם שהצליח למצוא את "האלמנט" שלו,את  אותו כשרון שלו, הוא מרגיש הכי נוח  והכי עצמו ומכאן הדרך להצלחה היא קצרה.לפי רובינסון, כך אפשר לזהות מתי אדם נמצא ב"אלמנט" שלו : אדם שנהנה בעבודתו, במקום שהוא נמצא, אדם שהזמן בעבודתו עובר במהירות, שהוא אינו מרגיש איך הזמן עובר, אדם זה נמצא ב"אלמנט" שלו. אנו יודעים ומכירים את ההרגשה כשעושים משהו שלא אוהבים חמש דקות עוברות כמו נצח. אני כל כך מסכימה עם דבריו זה מחזק את מה שכתבתי בפוסט מתאריך 15/5/11   על כך שתוכנית הלימודים מדגישה  את מקצועות הליבה- מתמטיקה לשון מדעים שהם חשובים, אך מתעלמת ומקצצת במקרה הטוב במקצועות כמו: ספורט, מוסיקה , ציור ,דרמה ועוד שהם נותנים ביטוי לאינטלגנציות השונות של התלמיד.  לדעת  רובינסון כדי לשפר את המצב יש : א.להרחיב את תוכנית הלימודים ,ב. להבין שהוראה היא סוג של אומנות וגם מורה צריך להיות ב"אלמנט" שלו כשהוא מלמד.( זה המורה שמלהיב וסוחף את תלמידיו)צריך לתת למורה גיבוי לעשות את עבודתו ולא להפוך אותו לרובוט של המערכת. והדבר השלישי שינוי שיטת ההערכה :שמתעלמת מהיכולות והכשרונות השונים של התלמידים ומכוונת למטרה אחת בלבד. ברצוני לציין שאני כאמור מסכימה עם דר' רובינסון וחושבת שגם אם השינוי לא מגיע מלמעלה קרי משרד החינוך הוא יכול להגיע ממלמטה מאיתנו המורים. כשאנחנו מאמינים בצדקת הדרך ובטובת ילדינו -תלמידנו נוכל להתחיל ולשנות. אנו כחברה מבינים שקהילה בנויה מאינדווידואלים ולכל אינדוידואל יש אינטלגנציה וכישורים משלו ומכך אנו כחברה  "מתעשרים" מדוע אם כן לא לפתח זאת מגיל צעיר גם במערכת החינוך ?
להלן הרצאה של דר' רובינסון למי שעדיין לא משוכנע:

הערכה מעצבת.

לא אשת דברים אנוכי. אבל איני יכולה להשאיר את  מחשבותי לעצמי ולא לשתף בהגיגי את כולם, בנושא שלדעתי הוא חשוב ביותר בתהליך הלמידה.  : המשוב. 
המשוב שקיבלתי בנושא הפוסטים והמשובים שניתנו בסמסטרים הקודמים, פשוט המריצו אותי ללמוד ולהשקיע יותר,הם הציגו את האמון שאתן נותנות לנו התלמידות ,הראו בתחילה את נקודות החוזק בעבודה ומצד שני נתנו הוראות מכוונות בצורה ברורה ומדוייקת  לשפור העבודה וזאת בלי לגרום לי כתלמידה, חוסר בטחון . אני יודעת כעת שגם אם אשגה חלילה, ההערה תהיה "הארה" בונה ולא מכשילה ועל כך רוצה אני לומר תודה ענקית לגילה ולנעמי .היום יותר מתמיד אני לא פוחדת להיות מהגרת .
משובים אלו נתנו לי חומר למחשבה על ערכו של המשוב כתמריץ ללמידה וכחלק חשוב ממנוע הלמידה של התלמיד ,על ההשפעה שלו על הדימוי העצמי והמוטיבציה של התלמיד. חוסר האמון של התלמיד בעצמו מביא בסופו של דבר לחוסר השקעה ולכשלון. כאן  בא כוחו של משוב טוב שיכול לשנות. אני יודעת שאנו  המורים יודעים לחזק לעודד ולהעריך אך לדעתי יש ערך מוסף רב ביותר, אם נקפיד על קלה כחמורה ,נשקיע מחשבה רצינית בכתיבת משוב כי כאן יכול להיות ההבדל בין לתסכל או לעורר השראה ללמידה מאתגרת ומהנה. אסיים באמרה:"מהו מורה ? הוא אינו מי שמלמד דבר מסוים, אלא, מי שמעניק לתלמיד השראה להשקיע את המיטב שבו, כדי לגלות את מה שהוא כבר יודע" ( פאולו קואלו) .
ובנוסף מחקר של דר' ענת רביב מאוניברסיטת חיפה ,שמראה שהערכה מעצבת משפרת את השגי התלמידים.