בעת נעילת שער פתח לי שער...



"האדם עושה בידיו והקב"ה מברך מעשי ידיו" 



 לאקורד סיום לימודיי במכללה יש לכתוב בלוג סיום , התלבטתי רבות מהיכן להתחיל והחלטתי להתחיל מהתחלה : מהרצון העז  ללמוד משהו חדש, שונה ומאתגר שיוכל לקדם אותי ולא במעט מהמקום שבו הייתי לפני שנה וארבעה חודשים . באוויר כבר דיברו על תוכנית התקשוב של המאה ה-21 שתיכנס לבית הספר בו אני מלמדת , לכן מצאתי את עצמי נרשמת למגמת תקשוב ולמידה "במכללה האקדמית אור יהודה". התוכנית הייתה מבטיחה, אך "אליה וקוץ בה", כאשר נפגשתי עם סטודנטים החובשים את אותם הספסלים, התברר שאחוז גבוה מהם באים מעולם התקשוב - רכזים ומדריכי תקשוב בבתי ספר ואילו  הבודדים , הם המהגרים הדיגיטליים- כמוני. מיותר לציין את התסכול הנוראי אותו חשתי, אותו חש תלמיד שלא מדבר ב"שפה אחת" עם חבריו ומוריו, אבל גם מהתנסות זו  למדתי המון, חז"ל כבר אמרו "אין חכם כבעל ניסיון" ופרופ' דוד חן כבר טען בשעוריו שאין להפריד בין גוף ורוח - מערכת אחת היא הפועלת במשותף והחינוך חייב להתחשב גם בהם - יישום ישיר.  בבלוג הראשון כתבתי שלא אשת דברים אנוכי והכתיבה אינה הצד החזק שלי ,אך במהלך הכתיבה נוכחתי לדעת שהכתיבה בבלוג , הכתיבה הרפלקטיבית שנעשתה לאורך הלימודים, חידדה בעיני את משמעויות הלמידה , אירגנה את העושר הרב של המידע  שהוצפנו בו ובכלל את חשיבות הרפלקציה בלמידה .

מעבר לבלוג נחשפתי בלימודי במכללה לעולם תוכן עשיר שהיה חדש לי לחלוטין , עולם שפתח צוהר לגישות מתחדשות וחדשות בחינוך, פדגוגיה שתאמץ לחיקה טכנולוגיה חדשה שתוכל להתמודד עם התפוצצות הידע  של ימינו , פרדיגמת חינוך מרעננת  ודרך חדשה להצלחת רפורמת התקשוב במערכת החינוך שהוטוותה  על ידי טובי המומחים: פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי במטרה שתדע מערכת זו  לתווך בין הידע של התלמיד לידע הציבורי בצורה יעילה ורלוונטית לתלמיד . ואני כאן מקווה ומייחלת להיות שליחה נאמנה ,להצליח ולתרום לשילוב נכון של הטכנולוגיה בחינוך , לתת יד לשינוי ולישום בעזרת הכלים שקיבלתי במכללה להיות מחנכת ,מתווכת ומכוונת יעילה יותר.
 רוצה אני לסיים בפסוק :"חנוך לנער על פי דרכו, גם אם יזקין לא יסור ממנה " (משלי כב'/ו') מוטיב שנשזר בשעורים של דוד חן ועמי וולנסקי שמאד מתחבר לדרך שאני מאמינה בה .להודות לדר' גילה קורץ על פתיחת צהר לעולם התקשוב  לנעמי על ההערות הבונות ולכל הצוות שכל אחד העשיר בתחומו . נהניתי מאד ונתרמתי תודה !

נהול עצמי של בתי הספר- החזון החדש.

הבשורה של יין צ'אנג צ'נג להבראת מערכת החינוך  : הקמת בתי ספר בניהול עצמי, כדי לשנות את פרדיגמת החינוך המסורתית ולהנהיג פרדיגמה חדשה שתדגיש פיתוח אנטלגנציות מרובות ותנהיג חידושים ושינויים בבתי הספר שיכללו את המשולש: גלובליזציה ,לוקליזציה והתאמה אישית. כלומר לפי פרדיגמת החינוך החדשה ראוי להפוך את התלמידים ואת הלמידה שלהם למותאמים אישית, מותאמים למקום וגלובליים.(cheng,2000). ואני שואלת האומנם?  כבר למדנו ואנו יודעים שכל "הנחתה" שמגיעה מלמעלה למטה לא נותנת את האפקט הרצוי,  ראינו תמיד בתי ספר שבראשם עומדים מנהלים בעלי חזון ואידיאליסטים שבית הספר שלהם פועל אחרת, תלמידים שאוהבים להגיע אליו והלמידה שם היא למידה פעילה, רלוונטית  ומותאמת לתלמיד . כך שמה שחשוב באמת, לדעתי ,זה ההון האנושי שעומד בראש בית הספר ,אותו מנהל, מחנך שמגיע עם תורה סדורה ואש בעצמותיו לחנך את ילדי ישראל  ורק אז זה  מצליח.
 לדוגמה : בית ספר "מבואות הנגב" שבקיבוץ שובל מסרבים לקבל את מנטליות "פס היצור" של מערכת החינוך ואת ההשתעבדות למבחנים, הוא אחד מבתי הספר ששובר מוסכמות ומראה שאפשר גם אחרת.

כבר אמר פרופ' אברהם צ'חנובר לפני כמה חודשים כי "דירדרו את מעמד המורה, ואין פלא שישראל מדורגת במבחנים הבינלאומיים וברמת המחשוב בבתי הספר איפשהו בין גמביה לזמביה. אומרים לי שהכלכלה שלנו פורחת וישראל היא אחת מהמדינות הצומחות. כל זה נכון, אבל זה רבות הודות לחינוך בדורות הקודמים". גם פרופ' דן שכטמן התבטא באחרונה בחריפות בעניין, ואמר כי "אין חשוב מן החינוך בשביל לבנות מדינה. במערכת החינוך יש חורים גדולים, לא קטנים. כל התשתית של ההשכלה הבסיסית והתיכונית זקוקה לשיפור". לכתבה בדה מרקר.

"אם בארזים נפלה שלהבת....."

במסגרת  סקירת ספרות  בסמינר חיפשתי חומרים בנושא: עמדות של המגזר החרדי על שימוש באינטרנט, כשאני מודעת לדעה השלילית של שילוב האינטרנט במגזר זה . אך להפתעתי נחשפתי לפעילות שעד היום נחשבה סודית ונחשפה לאחרונה, מה שנקרא : "גוגל רבנים" בפורום, חברים רבנים בלבד והוא מהווה פלטפורמה לשיח משותף בין רבנים מכל קצוות הזרמים בציונות הדתית . זהו: השולחן העגול בעולם וירטואלי. הדיונים בפורום זה חסויים לחלוטין וזאת כדי לאפשר לרבנים להתבטא באופן חופשי . הפורום נחשף בכנס שהתקיים במכללת "אורות ישראל" וסחף אחריו רבים. לדברי המארגנים הפורום הצליח הרבה  מעבר למשוער: "...מספר המצטרפים הוא גבוה וגם השיח מרתק ומגיע לרמות הגבוהות ביותר, דווקא משום שהשיח וירטואלי אנשים מרגישים הרבה יותר מוגנים להביע את דעותיהם, גם טכנית זה הרבה יותר נוח ממיפגש בסלון..."  הרב יובל שרלו ציין כי :"יש כאן פוטנציאל אדיר לליבון מחלוקות בצורה אידיאלית שבה המחלוקת תורמת ולא הורסת " פרופ' נריה גוטל מציין : "אחד מקסמיו של הפורום ,שהוא מאפשר לחבריו הפזורים... והעסוקים...לחזור לבית המדרש ולדון ולהתפלפל עם חברים." ואני מצטטת ואומרת "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר?" לאט אבל בטוח מכירים גם המתנגדים הגדולים ביותר את יתרונותיו של האינטרנט ולא נותר, אלא , להתפלל שטכנולוגיה זו תרבה שלום בעולם ולא מלחמה .

לשנות את פרדיגמת החינוך.

מדוע ? מה הבעיה במערכת החינוך שיש צורך לשנותה? מהן הסיבות לכשלון המערכת? ברור לכולם שיש כשלון.
 מערכת החינוך  אמורה להיות ארגון לומד ולהוציא מתחת ידיה בוגרים בעלי השגים- תעודת בגרות ,  אך לדאבוננו אנו עדים לכך של 54% מהתלמידים אין תעודת בגרות. מהן הסיבות לכשלונות המערכת?
בשעור של פרופ' דוד חן, הוצגו מספר סיבות: אחת מהן מדברת על תפיסת האדם המכניסטית, התלמיד כחומר ביד היוצר , מערכת החינוך לא השתנתה מאז המאה ה-19  ,מאז המהפכה התעשייתית. הסיבה שניה : התעלמות מהשונות הבין אישית , מהשונות החברתית והתרבותית. מערכת החינוך מדברת על סטנדרטים, דוד חן טוען שיש סטנדרטים לברגים ולא לבני אדם, האם יש מישהו שיכול לחלוק על אמירה זו?  ההתעלמות מהתורשה, מהבסיס הביולוגי של ההתנהגות ,זו התעלמות ממהות האדם , מהידע האנוש - מהאדם שהוא חיבור בין גוף ונפש.
 אז מה צריך לעשות כדי לשנות את פרדיגמת החינוך? על פי דוד חן יש כמה פעולות שעלינו לעשות :1. לעשות סדר בידע שלנו על טבע האדם.,2.לעבור מתפיסת עולם מכנית לתפיסת עולם הומנית שאומרת שהאדם הוא אינו ספוג אלא הוא בעל רצונות,בעל יכולת לקבל החלטות ובעל כושר למידה עצמאי,3. יש להתייחס לשונות האנושות ולפתח את החוזקות של היחיד .
פתרון נוסף- חינוך ליצירתיות  מצאתי בהרצאתו המרתקת של קן רובינסון :

"הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל" עמי וולנסקי

  
 בקראי את המאמר של פרופ' עמי וולנסקי "הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל " לא ידעתי מה לחשוב, מחד- הבנתי מאין נובעים המאבקים בין מגמת המרכוז של מערכת החינוך לבין המגמות לביזורה ושאלתי את עצמי, האם היה אפשר אחרת? הרי בשנה הראשונה  לקיומה  של המדינה קיבלה עליה המדינה את החובה לקיים מערכת חינוך ציבורית המיועדת לכל ואת כל המשתמע מכך : מימון כספי ,הבאה לביטול של מערכת החינוך הפרטי ורצון להביא לשוויון בשרותי החינוך הניתנים לאוכלוסיות החלשות והמבוססות. ומאידך- שליטה של מערכת כלשהיא  חוסמת יצירתיות, רלוונטיות וחופש פעולה שנחוץ במיוחד בחינוך. במדינת ישראל  יש מאבקי סמכות בין השלטון המרכזי המנסה לשמר את מעמדו הריכוזי ובין מערכות המשנה : בתי הספר והרשויות המקומיות המבקשים להתנער מאחיזתו של משרד החינוך . חוק חינוך חובה שנקבע ב1949 קובע לדעתי את המרכיב הריכוזי שיש בו הרבה יתרונות, עם הקמת המדינה, לדעתי זהו הישג חינוכי וחברתי ,חוק חינוך חובה לכלל אוכלוסיית ישראל, ניסיון להחיל הזדמנויות שוות בחינוך לכל ילדי ישראל. הבעיה מתחילה כאשר קובעים  מאוחר יותר שחובתו של שר החינוך לקבוע את תוכנית הלימודים , דבר זה גורם לריכוזיות גבוהה יותר של משרד החינוך , המשרד מתערב כמעט בכל עניין ,יוצר יחידות פיקוח על בתי ספר, על מנהלים ומורים, על הפדגוגיה וכמובן על התכנים הנלמדים  ובכך יוצר מערכת ריכוזית חזקה.   נוסחה זו של: יותר מימון  שווה יותר מרכוז, עיצבה את דרך עבודתו של משרד החינוך במטרה  להגשים את היעדים הלאומיים ואכיפת הערכים המרכזית אותם ביקש משרד החינוך להטביע בתת המערכות השונות בחינוך . כאמור כל זה התאפשר באמצעות מימון החינוך ופעולותיו. כך התפתח דפוס של "תרבות מרכוזית"   שביקשה להבטיח  את קיומם של יסודות השוויון בין בתי הספר, את העלאת שיעורי הלמידה בכל שלבי  החינוך ואת קיומה של תוכנית לאומית . אך אנו עדים לתוצאות אחרות והמתח מתחיל כאשר בתי הספר והרשויות המקומיות מבקשים להתנער מאחיזתו רבת הסמכות של משרד החינוך ולנהל עצמאית את החינוך בבתי הספר .

בשנות ה- 90 הוחלט להגדיל את האוטונומיה בבתי הספר ,אך לצערנו עד היום למרות הצהרות על ניהול עצמי של בתי ספר וחופש פעולה שניתן כביכול למנהלי בתי ספר , המשרד לא מוותר על הריכוזיות ושולט בבתי ספר וברשות המקומית ביד רמה ,על ידי פיקוח מתמיד בעזרת רפורמות ויעדים שבית ספר חייב לעמוד בהם: מבחני מיצ"ב , מבחני משוב ועוד. לצערי אני מסכימה עם הכותב שהמאבק בעינו עומד, למרות נתינת הסמכות לניהול עצמי של בתי ספר המשרד שולט בתכנים , ברפורמות בדרך ביצועם  על ידי הוספת עוד ועוד סטנדרטים. את ה"אור" אנו רואים על ידי מחנכים ומנהלים "משוגעים" לדבר שהחינוך בראש מעייניהם .  

מערכת החינוך בפינלנד, אין דבר חדש תחת השמש!

כשצפיתי בתוכנית "המקור" על מערכת החינוך בפינלנד , שאלתי את עצמי, מה חדש? הרי לפני כשלושה עשורים ,כך לימדתי: בכיף, בנחת, ביצירתיות, בהתנסות כמעט בכל הנושאים . התלמידים התנסו תחילה ואחר כך ניסו להכליל, להגיע לתובנות  וללמידה אקטיבית, תוך כדי חשיבה פעילה , פתרון בעיות וניסויים , אינני זוכרת  לחץ של הספק חומר לימודי , הילדים למדו עם חדוות יצירה , הייתה הפנמה של החומר הנלמד וההשגים היו טובים, אך במשך השנים עם אינספור רפורמות, עם לחץ בלתי פוסק על המערכת בישום תוכניות שונות ומשונות, עם לחץ על מורים, מנהלים ובתי ספר, לעמוד בסטנדרטים שונים שכל שר חינוך בזמנו הנחית על המערכת וחשב שככל שיהיו יותר סטנדרטים הם יובילו  לשיפור ולהצלחה , כבר אמר פרופסור עמי וולנסקי במאמרו " "The Rise and the Price of the Standards Movement"  שהבעיה היא לא  בסטנדרטים המוצעים אלא בדרך ישומם, שגורמים לעומס על מורים ועל התלמידים ובעקבות כך  להתנגדות  ולחוסר בשיתוף פעולה . יותר מכך, חוסר האמון של המערכת והשאיפה להישגיות גורמת לחשדנות ולתחרות, שהם לדעתי "אם  כל חטאת" כי  הלמידה היא לא לשם למידה, אלא ,כדי להציג הישגים טובים יותר. לדעתי, אם ננטרל את ההישגיות ונחזק את האינטלגנציה הריגשית של ילדינו, נחזק את בטחונם האישי ונאמין בהם , הם יקחו אחריות אישית ללמידה  ממקום של רצון ללמוד ולדעת ולא ממקום של רצון להצליח רק במבחנים. ננטרל הישגיות- נקבל הישגים, הלמידה תהייה רלוונטית לתלמיד ללא "פחד" מהערכות ומבחנים שיקטלגו אותו . אהבתי מאד את  העיקרון המנחה של מערכת החינוך של פינלנד: שלא משאירים אף אחד מאחור , דואגים להצלחה של כולם, בתוך השעור . (אפילו שלוקח למורה לשהות עם התלמיד המתקשה חצי שעה). אין מבקרים את המורה על "בזבוז" הזמן בשעור  .לצערי כל זה  בניגוד למה שקורה אצלנו, רצים עם הטובים כדי להספיק כמה שיותר חומר ולחלשים במקרה הטוב נותנים שעורי תגבור או נשארים בהפסקה עם תלמיד חסר מנוחה שרוצה גם הוא  לצאת  להפסקה ולהתאוור. תובנות מתחדשות עולות בי בעקבות הצפייה , מקווה שגם בכם מומלץ .

האור והגבורה בחנוכה - בלוג מפרגן

                                "צריך שכל איש ידע ויבין שבתוכו דולק נר ,ואין נרו כנר חברו...
                                                                        ואין איש שאין לו נר...
                                                            וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו,
                                                          לעמול ולגלות את אור הנר ברבים
                                             ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו ".(הרב קוק)

בימים אלו של ימי החנוכה-  שבהם אור הנרות מאירים כמעט בכל בית ,יש מי שמנסה  "לכסות" את האורות ולהאפיל את עולמנו (הדרת נשים).  תפקידם של אור הנרות הוא לא רק "לפרסם את הנס",להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים שנעשו, אלא גם לפרסם את נקודות האור שבחיינו , את אותם מעשיים אנושיים המונעים מאחריות , מכבוד ואהבת האדם.  עולמנו הוא עולם נפלא עם הרבה אנשים טובים ותמיד אבל תמיד :"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". היום אני רוצה לספר על בלוג שאחת המטרות העיקריות שלו היא לעשות טוב, להאיר ולפרגן לעשייה הבית ספרית ולצוות המורים בבית ספר. מדובר על מנהלת חטיבת הביניים "גוונים" בראש העין, שפרה סטרוסקי שהחליטה לפתוח בלוג שנקרא "ממני אליכם" בלוג  פעיל ביותר (כ83.000 כניסות), בדף הבית שלו נכתב כי הוא נועד "לתעד את העשייה הבית ספרית וליצור שיתוף ושיח פדגוגי עם המורים ,ההורים, התלמידים והקהילה." סטרוסקי רואה בתיעוד בכלי זה: דרך לפרגן על יוזמות ופעילויות של הצוות ודבר חשוב נוסף: שיווק -  לא מספיק רק לעשות. במאה ה-21 "לא פרסמת לא עשית"  .  לדעתי הרעיון נפלא וכדאי לאמצו, בתנאי  שיעמוד ביעודו בלבד! להאיר ,לפרגן ולפרסם. כמובן שיש להקפיד  ולהיזהר שפלטפורמה זו לא תהיה במה להעלאת ביקורת כלפי מי שהוא, כי הרי הבלוג, כלי פתוח שיכול להגיע לכל אחד.( למרות שאפשר להגביל את הכניסה אליו לאוכלוסיית יעד ) . האור שבכולנו: