מה בין מדיניות התקשוב הישראלית והטלוויזיה החינוכית?

רציתי להתייחס לפוסט " הוראה מהסרטים " שכתבה חברתי היקרה אולגה מורודוב רגב . בפוסט זה הזכירה אולגה  את השעורים באנגלית שנלמדו בעזרת הטלוויזיה החינוכית וציינה את השפעתם ואת המוטיבציה ללמידה ואהבת השפה .התוצאה נראית לעין כל, היום אולגה מורה לאנגלית .הבלוג ריגש אותי מאד, אך הוא גם החזיר אותי לתסכול הרב אותו חשתי כמורה למתמטיקה שרצתה מאד לגוון ולהשתמש בחלק מהתוכניות של הטלוויזיה הלימודית . באנגלית התוכנית הייתה מובנית וצמודת ספר וחוברת עבודה לכן מנהלים לא יכלו לאלתר ולהתחמק מארגון מובנה ומסודר של מערכת השעות שיותאמו לזמני השידור. ביתר המקצועות המנהלים מאילוצים שונים התקשו לאפשר לכתות להכנס או ל"קבל" את הטלוויזיה ולכן השימוש בתוכניות הטלוויזיה במקצועות הנוספים היו פחות מועילים וחבל, לתלמידים זה היה גיוון, ולמורים דרך נוספת להמחשה ועניין בלמידה .בעיות טכניות נוספות כמו חוסר באמצעים טכנולוגיים כמו טלוויזיה נוספת או וידיאו כדי להקליט שעורים אלו ולהקרינם בזמן הרצוי הקשו ביותר  ותוכניות טובות לא נוצלו למטרה לה הם נועדו  . היום בעידן האינטרנט ,אנו יכולים מכל מקום ובכל זמן להשתמש בעזרים טכנולוגיים ובתוכניות מותאמות ,בתנאי חשוב מאוד שתחום התשתיות והתחזוקה בבתי הספר יפעל כראוי :שיהיו מחשבים תקינים , גישה נוחה ותקינה לאינטרנט וכמובן שימוש מושכל של המורה המקוון בשפע הרב שמסייע ללמידה מובנת ואינטראקטיבית. תוכנית התקשוב בישראל מתייחסת גם לתחום התשתיות,התחזוקה, הכשרת מורים ועוד ואני שואלת האם הפער בין התוכנית לבין המציאות יהיה כמו בתקופת הטלוויזיה החינוכית? לצערי ,גם היום  יש כיתת מחשבים אחת בבית הספר שיש צורך לבקש רשות להכנס אליה , הרשת האלחוטית מונעת גלישה רצופה ,מתנתקת וגורמת לתסכול רב אצל המורים  עד כדי איבוד עניין בתקשוב וחוסר רצון להתמודדות. משרד החינוך חייב לדעתי לצמצם פערים אלו למינימום , ונכונות השינוי אצל המורים יגיע הרבה יותר מהר .