רפורמות בחינוך -הצלחה או כשלון ?

"מעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה, אכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה " (קיובן,1990 )

אריק קיובן שואל במאמרו:"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן? ואם הם חוזרות, אז מהם ההסברים של החוקרים השונים לחזרה זו ?בהמשך המאמר הוא סותר את ההסברים של החוקרים ומסביר מדוע ההסברים אינם נכונים.קיובן טוען שאין התאמה בין מה שקורה בסביבה הפוליטית, הכלכלית לבין מה שקורה בחינוך,הרפורמות מושפעות מהשוק הגלובלי, אך לא תמיד הן נכנסות לכיתה.קיובן מציג שתי גישות שיש בינהם מתח :גישת "המורה במרכז" וגישת "הילד במרכז" שהתחילה כבר לפני יותר מ150 שנה ומטלטלת עד היום הזה.

המאמר משקף לדעתי את המציאות שבה אנו חיים כיום, במדינת ישראל ,עם הרפורמות שצצות חדשים לבקרים אך לא הביאו את השינוי המיוחל למערכת החינוך ,ועם הרפורמה החדשנית" שילוב  תוכנית התקשוב של המאה ה21 ". גם רפורמה זו שאמורה לחלחל לשטח, מגיעה רק בחלקה לבתי הספר ,למרות שלפי עניות דעתי ולאחר שקראתי את חלקה ,רפורמה זו מקיפה את רוב האספקטים שאמורים להביא להטמעתה במערכת החינוך : ברמת המורה , מנהל, תלמיד , טכנולוגיה, השתלמויות מקצועיות  ותמיכה צמודה של טכנאי בבתי הספר שבהם החלה "הפעימה השנייה". אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד , למרות היותה של התוכנית מקיפה ,  חלקים נרחבים מהרפורמה לא מיושמים בבתי הספר וגורמים לתסכול והתמרמרות רבה אצל אלה שאמורים להוביל את השינוי קרי המורים, ובעוד מספר שנים ישאלו את אותה השאלה ...

קיובן טוען שהמערכת לא באמת מעוניינת להשתנות, נוח  לה במקום שהיא נמצאת בה, המערכת בעצם רוצה לשמר את הקיים.. זו  מעין תרמית .אם אין כניסה של הרפורמה באופן מלא איך נוכל לבדוק האם היא מביאה לתוצאות המיוחלות ?

חדש ימינו כקדם...

THE SITY AND COUNTRY SCHOOL; A PROGRESSIVE PARADIGM/ SUSAN F. SEMEL

ברצוני להתחיל בהרגשת ההחמצה  בקוראי את מאמרה של סוזן סמל . המאמר הזכיר לי ימים אחרים לפני כמה עשורים כשהתחלתי את  עבודתי בהוראה ,הלימוד אז היה מותאם, אומנם, לתוכנית הלימודים של משרד החינוך אך לנו המורים היה חופש ללמדו בדרך הנראית לנו ובאמת השתדלנו ללמדו בדרך חווייתית כשהתלמיד "הוביל" אותנו לפעילות המותאמת לחוויותיו וליכולותיו ,התלמידים תכננו יצרו ובנו את עולם הידע שלהם בלי שהינו מוגבלים בזמן ובמקום. לא רק "משוגעים לדבר" יכולים לשים את "הילד במרכז", לתמוך בו, לעודד ולהכין אותו לרצות ללמוד מתוך סקרנות ולא מתוך כפיה . ככל שחווית הלימוד תהיה רלוונטית לגבי הילד , הלמידה תהיה יעילה ומופנמת יותר . זה קרה בשנת 1911 עד 1942 בבית היתומים  שניהל  יאנוש קורצאק וזה אפשרי גם היום. צריך לחשוב אחרת ולהבין שהדרך להניע את התלמיד יהיה באם נשכיל להבין את מוחו ולהתחבר אל הפנימיות שלו , רק אז לבנות את תכנית לימודים מתאימה, בדרכים המתאימות לילד בגילאים השונים . המאמר מציג כיצד  בית הספר העיר והכפר מתנהל . (City and Country school) ביה"ס הוקם על ידי קרולין פראט בשנת 1914 בדירת שלושה חדרים בגריניץ וויליג' בניו יורק. הילדים הצעירים שלמדו בבית ספרה היו ילדים מהשכונה, בעיקר ממעמד הפועלים. היא האמינה שדרך משחק ילמדו הילדים להכיר את סביבתם.  לשם כך הפגישה פראט את הילדים עם קוביות בניה, פטישים, מסמרים, מסורים ופעילויות יומיומיות מהשכונה. קבוצת הילדים הראשונה בבית הספר (גן ילדים) הייתה של ילדים בני ארבע שלמדו במימון תרומות חיצוניות. בשנה השנייה היו כבר שתי קבוצות אחת של גילאי ארבע חמש, והשנייה של גילאי שש. היה קשה לגייס ילדים מעל גיל שש ממעמד הפועלים לבית הספר מפני שההורים חששו שאחרי בית ספר כזה (שאינו מלמד באופן שיטתי קריאה כתיבה וכו') הילדים יתקשו לעבור לבית ספר ציבורי רגיל.

חשיבתה של פראט בנושאי קוריקולום ופדגוגיה הושפעה מהפסיכולוג והפילוסוף ג'ון דיואי , לפי דיואי, דפוס למידה אקטיבי מוביל ללמידה משמעותית, פארט הושפעה  בייחוד בתחום של צמיחה והתפתחות הילד. היא הצהירה כי בבית ספרה מתאימים את בית הספר לילד ולא כפי שנהוג- להתאים את הילד לבית הספר, לעיתים ללא הצלחה. פראט השוותה את התלמידים לקהילה קטנה בתוך בית הספר בה התלמיד הינו משתתף פעיל, החל מהבנת העולם הסובב אותו דרך משחק בקוביות ועד למילוי תפקידים הדרושים לתחזוקת הקהילה בבית הספר. פראט האמינה ,כי משחק ובעיקר משחק בקוביות מוביל להזדמנויות חדשות ללמידה ולצמיחה. עוד  האמינה כי ילדים צעירים צריכים ללמוד דרך ניסוי והתנסות בסביבתם הקרובה, רק בגיל מאוחר יותר כשהם מתבגרים והאופקים שלהם מתרחבים יש להציג בפניהם משימות וחומרים מורכבים יותר.

נראה שבישראל  ישנם בתי ספר המאמצים שיטה זו ולהלן כתבה מערוץ 10 המתאר בתי ספר המלמדים אחרת בדרכים המאתגרים ורלבנטים לתלמיד ויוצרים תלמידים שאוהבים את ביה"ס שלהם.

משחקים ולומדים האמנם?

אומרים: אין מקרה בעולם הכל מכוון ,או אולי זה תמיד היה אך אנו לא הבחנו בו . "פתאום"  נפקחו העיניים  לאחר השעור הראשון של פרופ' מיקי רונן בנושא: "המשחקים הלימודיים". בכל אופן , הנושא שבו אנו עוסקים בבית ספרנו הוא "שליחות עם ענווה " . הרציונאל: ההכרה שלכל אדם יש כשרונות וכוחות ואלה ניתנו לו כדי למלא את יעודו, תפקידו ושליחותו  בעולם. להשפיע ולהיות שליח . הענווה היא ההכרה שכל הכוחות ניתנו לאדם מאת הקב"ה, כדי להשפיע טוב בעולם .  נושא  זה היה אפשר ללמד בעזרת מקורות שונים: מהתורה, מחז"ל מסיפורים על שליחים מההיסטוריה הרחוקה והעכשווית וגם מחיי היום יום. בעקבות השעור הראשון בחרתי ללמד זאת בדרך אחרת: דרך משחק .התוצאות היו מדהימות, ממש לא יאמן . ההשתתפות ותהליכי החשיבה אצל התלמידים היו מדהימים שבטוחני שבשעור רגיל הם היו מתרחשים רק אצל אחוז קטן מהם.  לעצם הפעילות : התלמידים  רשמו שליחים שונים שהם מכירים כמו : רופאים, מדענים, מורים,  שליחים שמלמדים בחו"ל ,חיילים ,שוטרים ,שליחי פיצה, רבנים ,מנקים ועוד . כל קבוצה בחרה שליח שהתחברה אליו והייתה צריכה להציגו בפני כתות בית הספר ולשכנעם שהם השליחים החיוניים ביותר וכאן ניתנה יד חופשית לכל קבוצה ומכאן החלה זרימה עצומה של למידה אצל התלמידים ממש הרגשנו אך הם הופכים יצירתיים יותר מנסים לחשוב ולהעלות נימוקים מדוע הם השליחים החשובים יותר . הייתה להם מטרה ,הם הרגישו מאותגרים בעזרת שאלות עמוקות שלא ניתנו ע"י המורה אלא מעצם  המשחק ולכן הם הפעילו חשיבה רב כיוונית ומשמעותית, לענות ולשכנע את חבריהם לבחור בהם. ראיתי כיצד תלמידים שבדר"כ בשעורים הפרונטלים לא משתתפים בדיונים וכאן היו בין פורצי הדרך בטיעונים יצירתיים ביותר . אם נקשר זאת לתאוריית ה FLOW של מייק צ'יקסנטמיהאי ברגע שהתלמידים השתמשו בנקודות החוזקה שלהם, במגרש המשחקים שלהם, הם הרגישו  ביטחון , היה להם יעד ברור, משוב מיידי ( מיד לאחר ההצגה היה על התלמידים להצביע ) כל זה איתגר ודירבן אותם להעלות טיעונים משכנעים ,להציג בדרך מקורית ומשכנעת (קבוצת החיילים ,לבשו מדים וסיפרו על פעילות לילית שחזרו ממנה רק עכשיו. "הרבנים" התחפשו לרבנים ....)  המעורבות הייתה עמוקה מאוד הפעילות הייתה מהנה ובאמת כשצלצול הגיע , התלמידים המשיכו גם בהפסקה את הדיונים.
ומי אמר שכשנהנים לא צומחים ? צפיתי בתלמידיי במיוחד באלה שבדר"כ שקטים: פועלים ,מתלהבים מפעילים את "גלגלי החשיבה " את כשרון המשחק והשיח שלהם , הפעילו אסטרטגיות רבות כדי למצוא טיעונים משכנעים עם המעורבות אישית ומוטיבציה גדולה . התמוגגתי .