לאקורד סיום לימודיי במכללה יש לכתוב בלוג סיום , התלבטתי רבות מהיכן להתחיל והחלטתי להתחיל מהתחלה : מהרצון העז ללמוד משהו חדש, שונה ומאתגר שיוכל לקדם אותי ולא במעט מהמקום שבו הייתי לפני שנה וארבעה חודשים . באוויר כבר דיברו על תוכנית התקשוב של המאה ה-21 שתיכנס לבית הספר בו אני מלמדת , לכן מצאתי את עצמי נרשמת למגמת תקשוב ולמידה "במכללה האקדמית אור יהודה". התוכנית הייתה מבטיחה, אך "אליה וקוץ בה", כאשר נפגשתי עם סטודנטים החובשים את אותם הספסלים, התברר שאחוז גבוה מהם באים מעולם התקשוב - רכזים ומדריכי תקשוב בבתי ספר ואילו הבודדים , הם המהגרים הדיגיטליים- כמוני. מיותר לציין את התסכול הנוראי אותו חשתי, אותו חש תלמיד שלא מדבר ב"שפה אחת" עם חבריו ומוריו, אבל גם מהתנסות זו למדתי המון, חז"ל כבר אמרו "אין חכם כבעל ניסיון" ופרופ' דוד חן כבר טען בשעוריו שאין להפריד בין גוף ורוח - מערכת אחת היא הפועלת במשותף והחינוך חייב להתחשב גם בהם - יישום ישיר. בבלוג הראשון כתבתי שלא אשת דברים אנוכי והכתיבה אינה הצד החזק שלי ,אך במהלך הכתיבה נוכחתי לדעת שהכתיבה בבלוג , הכתיבה הרפלקטיבית שנעשתה לאורך הלימודים, חידדה בעיני את משמעויות הלמידה , אירגנה את העושר הרב של המידע שהוצפנו בו ובכלל את חשיבות הרפלקציה בלמידה .
מעבר לבלוג נחשפתי בלימודי במכללה לעולם תוכן עשיר שהיה חדש לי לחלוטין , עולם שפתח צוהר לגישות מתחדשות וחדשות בחינוך, פדגוגיה שתאמץ לחיקה טכנולוגיה חדשה שתוכל להתמודד עם התפוצצות הידע של ימינו , פרדיגמת חינוך מרעננת ודרך חדשה להצלחת רפורמת התקשוב במערכת החינוך שהוטוותה על ידי טובי המומחים: פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי במטרה שתדע מערכת זו לתווך בין הידע של התלמיד לידע הציבורי בצורה יעילה ורלוונטית לתלמיד . ואני כאן מקווה ומייחלת להיות שליחה נאמנה ,להצליח ולתרום לשילוב נכון של הטכנולוגיה בחינוך , לתת יד לשינוי ולישום בעזרת הכלים שקיבלתי במכללה להיות מחנכת ,מתווכת ומכוונת יעילה יותר.
רוצה אני לסיים בפסוק :"חנוך לנער על פי דרכו, גם אם יזקין לא יסור ממנה " (משלי כב'/ו') מוטיב שנשזר בשעורים של דוד חן ועמי וולנסקי שמאד מתחבר לדרך שאני מאמינה בה .להודות לדר' גילה קורץ על פתיחת צהר לעולם התקשוב לנעמי על ההערות הבונות ולכל הצוות שכל אחד העשיר בתחומו . נהניתי מאד ונתרמתי תודה !
 |
| "האדם עושה בידיו והקב"ה מברך מעשי ידיו" |
לאקורד סיום לימודיי במכללה יש לכתוב בלוג סיום , התלבטתי רבות מהיכן להתחיל והחלטתי להתחיל מהתחלה : מהרצון העז ללמוד משהו חדש, שונה ומאתגר שיוכל לקדם אותי ולא במעט מהמקום שבו הייתי לפני שנה וארבעה חודשים . באוויר כבר דיברו על תוכנית התקשוב של המאה ה-21 שתיכנס לבית הספר בו אני מלמדת , לכן מצאתי את עצמי נרשמת למגמת תקשוב ולמידה "במכללה האקדמית אור יהודה". התוכנית הייתה מבטיחה, אך "אליה וקוץ בה", כאשר נפגשתי עם סטודנטים החובשים את אותם הספסלים, התברר שאחוז גבוה מהם באים מעולם התקשוב - רכזים ומדריכי תקשוב בבתי ספר ואילו הבודדים , הם המהגרים הדיגיטליים- כמוני. מיותר לציין את התסכול הנוראי אותו חשתי, אותו חש תלמיד שלא מדבר ב"שפה אחת" עם חבריו ומוריו, אבל גם מהתנסות זו למדתי המון, חז"ל כבר אמרו "אין חכם כבעל ניסיון" ופרופ' דוד חן כבר טען בשעוריו שאין להפריד בין גוף ורוח - מערכת אחת היא הפועלת במשותף והחינוך חייב להתחשב גם בהם - יישום ישיר. בבלוג הראשון כתבתי שלא אשת דברים אנוכי והכתיבה אינה הצד החזק שלי ,אך במהלך הכתיבה נוכחתי לדעת שהכתיבה בבלוג , הכתיבה הרפלקטיבית שנעשתה לאורך הלימודים, חידדה בעיני את משמעויות הלמידה , אירגנה את העושר הרב של המידע שהוצפנו בו ובכלל את חשיבות הרפלקציה בלמידה .
רוצה אני לסיים בפסוק :"חנוך לנער על פי דרכו, גם אם יזקין לא יסור ממנה " (משלי כב'/ו') מוטיב שנשזר בשעורים של דוד חן ועמי וולנסקי שמאד מתחבר לדרך שאני מאמינה בה .להודות לדר' גילה קורץ על פתיחת צהר לעולם התקשוב לנעמי על ההערות הבונות ולכל הצוות שכל אחד העשיר בתחומו . נהניתי מאד ונתרמתי תודה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה