רציתי לשתף אתכם בתחושות האמביוולנטיות שלי בקשר לתקשוב בחינוך,בפוסט הקודם הראיתי הסתכלות חיובית ,ערכית של יוטיוב.
היום ברצוני להציג בפניכם את מאמרו של דר' אלי ברודרמן " פס רחב - מוח צר " שפורסם באתר של הסתדרות המורים.
במאמר זה סוקר ברודרמן מחקרים של חוקרים בעלי שם בחינוך כמו פרופ' שריל טורקל מאוניברסיטת MIT ואחרים שלא מצאו עדויות במחקרים השונים שערכו, שהתקשוב בבתי הספר היסודיים גרם לשיפור בלמידה או בהשגי התלמידים . יותר מכך ברודרמן מחזיר לדעתי את שאלת השאלות לגבי כל "טרנד" חדש שמגיע למשרד החינוך והוא שואל האם מערכת החינוך שמשקיעה הון במחשוב בתי הספר ,שואלת את עצמה, האם המחשבים טובים או רעים לחינוכם של הילדים? לדעתי שאלה זו חשובה ביותר שהייתה צריכה להישאל לא רק בעידן זה אלא לפני זמן רב . בעשורים האחרונים אנו המורים נמצאים תחת "מתקפה" של תוכניות לימוד, חדשות לבקרים בדיספלינות השונות ,(האם מישהו יכול לספור את השיטות השונות ללימוד קריאה , חשבון ומדעים והאם השיטות הביאו להשגים טובים יותר? ) . עודני זוכרת בנוסטלגיה את ראשית דרכי בהוראה כשכל מקצוע :חשבון , תורה .., נלמד בצורה מקיפה ורב תחומית :המחזו שרנו ויצרנו ואילו היום אנו בקושי מספיקים להקיף את כל החומר .ומקצועות "הנשמה" כמו ציור , אומנות , מוזיקה וחקלאות הצטמצמו במקרה הטוב ונעלמו במקרה הרע ואין שואל האם זה טוב?
נכון שלמדנו שהטכנולוגיה היא לא חזות הכל ושהפדגוגיה צריכה להשתנות ולהוביל ובכל זאת, האם השעורים המתוקשבים הם חפתרון או שצריך להתייחס למחשב כעל עוד כלי עזר בחינוך?
דר' ברודרמן מציג במאמרו את התהליכים החברתיים והכלכליים-תרבותיים של העשורים האחרונים שמנחים את מקבלי ההחלטות וכיצד לדעתו כדאי לפעול .מתאר את שינוי הגישה בארה"ב ונוגע במגוון נקודות בחינוך להוכחת דבריו .
אני התחברתי . ומה איתכם?
היום ברצוני להציג בפניכם את מאמרו של דר' אלי ברודרמן " פס רחב - מוח צר " שפורסם באתר של הסתדרות המורים.
במאמר זה סוקר ברודרמן מחקרים של חוקרים בעלי שם בחינוך כמו פרופ' שריל טורקל מאוניברסיטת MIT ואחרים שלא מצאו עדויות במחקרים השונים שערכו, שהתקשוב בבתי הספר היסודיים גרם לשיפור בלמידה או בהשגי התלמידים . יותר מכך ברודרמן מחזיר לדעתי את שאלת השאלות לגבי כל "טרנד" חדש שמגיע למשרד החינוך והוא שואל האם מערכת החינוך שמשקיעה הון במחשוב בתי הספר ,שואלת את עצמה, האם המחשבים טובים או רעים לחינוכם של הילדים? לדעתי שאלה זו חשובה ביותר שהייתה צריכה להישאל לא רק בעידן זה אלא לפני זמן רב . בעשורים האחרונים אנו המורים נמצאים תחת "מתקפה" של תוכניות לימוד, חדשות לבקרים בדיספלינות השונות ,(האם מישהו יכול לספור את השיטות השונות ללימוד קריאה , חשבון ומדעים והאם השיטות הביאו להשגים טובים יותר? ) . עודני זוכרת בנוסטלגיה את ראשית דרכי בהוראה כשכל מקצוע :חשבון , תורה .., נלמד בצורה מקיפה ורב תחומית :המחזו שרנו ויצרנו ואילו היום אנו בקושי מספיקים להקיף את כל החומר .ומקצועות "הנשמה" כמו ציור , אומנות , מוזיקה וחקלאות הצטמצמו במקרה הטוב ונעלמו במקרה הרע ואין שואל האם זה טוב?
נכון שלמדנו שהטכנולוגיה היא לא חזות הכל ושהפדגוגיה צריכה להשתנות ולהוביל ובכל זאת, האם השעורים המתוקשבים הם חפתרון או שצריך להתייחס למחשב כעל עוד כלי עזר בחינוך?
דר' ברודרמן מציג במאמרו את התהליכים החברתיים והכלכליים-תרבותיים של העשורים האחרונים שמנחים את מקבלי ההחלטות וכיצד לדעתו כדאי לפעול .מתאר את שינוי הגישה בארה"ב ונוגע במגוון נקודות בחינוך להוכחת דבריו .
אני התחברתי . ומה איתכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה