בשעור של פרופסור דוד חן למדנו שמערכת החינוך בישראל היא מערכת גדולה ומורכבת, אך מאד לא מסודרת , הגודל וחוסר השליטה של מערכת החינוך המרכזית גורמת לפער בין הכוונות של מדיניות החינוך לבין המציאות בבית הספר. במציאות, בית הספר לא הדביק את הצרכים שהמודרניזציה הציעה ולכן אנו רואים שבשיח הציבורי יש אי שביעות רצון גדולה ממערכת החינוכית.
כל אחד מצביע על חסרון אחר במערכת החינוך והביקורות הנמתחות על משרד החינוך יוצרות עוד ועוד רפורמות .
יאיר לפיד במאמרו "ריקוד המקרנה" מציג את התנהלות רפורמת התקשוב החדשה שבה נותנים מחשב ומקרן למורה אך לא מציידים אותו בחומרים מתאימים, הוא מצטט את מנכ"לית עמותת סנונית שאומרת " מה יעזור לתלמידים אם יקרינו את הספרים שלהם על הלוח?" והתשובה היא: כלום. נכון שעד שיתגברו על כל הביוקרטיה, המקרן שבכיתה יהיה ארכאי וכבר עכשיו אנו שומעים שהטאבלט- מחשב לוח. אומץ בבתי ספר בעולם. אך לדעתי "אין לשפוך את התינוק עם המים" אמנם הייתי שמחה לראות ביצוע יעיל ומהיר יותר של הרפורמה ,אך יש בי "שמחת עניים" כי המקרן החדש בכיתתי מאפשר לי להציג בפני התלמידים, סרטונים הממחישים תהליכים ,להראות את יערות הגשם ...ומי כמונו יודע שטוב מראה עיניים מאלף מילים.
לצערנו מי ששולט במערכת החינוך אלו הם הכוחות הפוליטיים. ההסתכלות על המערכת החינוך, ממוקדת על המבנה הארגוני ומי שמנהל אותה הם :1. משרד החינוך שיש בו כ-10 משרדי חינוך.
2.משרד האוצר( שלפעמים מכתיב גם את המדיניות החינוך,) ו3. המרחב הציבורי: הציבור ,השלטון המקומי, המשפחות ארגוני המורים,ההורים, עמותות וקרנות.
בין בית הספר והניהול יש גורמים רבים מאד שמתערבים. וזו אחת הסיבות לדעתי שגם אם יש מדיניות אפקטיבית הסיכוי שהיא תתממש היא אפסית .
כל אחד מצביע על חסרון אחר במערכת החינוך והביקורות הנמתחות על משרד החינוך יוצרות עוד ועוד רפורמות .
יאיר לפיד במאמרו "ריקוד המקרנה" מציג את התנהלות רפורמת התקשוב החדשה שבה נותנים מחשב ומקרן למורה אך לא מציידים אותו בחומרים מתאימים, הוא מצטט את מנכ"לית עמותת סנונית שאומרת " מה יעזור לתלמידים אם יקרינו את הספרים שלהם על הלוח?" והתשובה היא: כלום. נכון שעד שיתגברו על כל הביוקרטיה, המקרן שבכיתה יהיה ארכאי וכבר עכשיו אנו שומעים שהטאבלט- מחשב לוח. אומץ בבתי ספר בעולם. אך לדעתי "אין לשפוך את התינוק עם המים" אמנם הייתי שמחה לראות ביצוע יעיל ומהיר יותר של הרפורמה ,אך יש בי "שמחת עניים" כי המקרן החדש בכיתתי מאפשר לי להציג בפני התלמידים, סרטונים הממחישים תהליכים ,להראות את יערות הגשם ...ומי כמונו יודע שטוב מראה עיניים מאלף מילים.
לצערנו מי ששולט במערכת החינוך אלו הם הכוחות הפוליטיים. ההסתכלות על המערכת החינוך, ממוקדת על המבנה הארגוני ומי שמנהל אותה הם :1. משרד החינוך שיש בו כ-10 משרדי חינוך.
2.משרד האוצר( שלפעמים מכתיב גם את המדיניות החינוך,) ו3. המרחב הציבורי: הציבור ,השלטון המקומי, המשפחות ארגוני המורים,ההורים, עמותות וקרנות.
בין בית הספר והניהול יש גורמים רבים מאד שמתערבים. וזו אחת הסיבות לדעתי שגם אם יש מדיניות אפקטיבית הסיכוי שהיא תתממש היא אפסית .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה