בקראי את המאמר של פרופ' עמי וולנסקי "הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל " לא ידעתי מה לחשוב, מחד- הבנתי מאין נובעים המאבקים בין מגמת המרכוז של מערכת החינוך לבין המגמות לביזורה ושאלתי את עצמי, האם היה אפשר אחרת? הרי בשנה הראשונה לקיומה של המדינה קיבלה עליה המדינה את החובה לקיים מערכת חינוך ציבורית המיועדת לכל ואת כל המשתמע מכך : מימון כספי ,הבאה לביטול של מערכת החינוך הפרטי ורצון להביא לשוויון בשרותי החינוך הניתנים לאוכלוסיות החלשות והמבוססות. ומאידך- שליטה של מערכת כלשהיא חוסמת יצירתיות, רלוונטיות וחופש פעולה שנחוץ במיוחד בחינוך. במדינת ישראל יש מאבקי סמכות בין השלטון המרכזי המנסה לשמר את מעמדו הריכוזי ובין מערכות המשנה : בתי הספר והרשויות המקומיות המבקשים להתנער מאחיזתו של משרד החינוך . חוק חינוך חובה שנקבע ב1949 קובע לדעתי את המרכיב הריכוזי שיש בו הרבה יתרונות, עם הקמת המדינה, לדעתי זהו הישג חינוכי וחברתי ,חוק חינוך חובה לכלל אוכלוסיית ישראל, ניסיון להחיל הזדמנויות שוות בחינוך לכל ילדי ישראל. הבעיה מתחילה כאשר קובעים מאוחר יותר שחובתו של שר החינוך לקבוע את תוכנית הלימודים , דבר זה גורם לריכוזיות גבוהה יותר של משרד החינוך , המשרד מתערב כמעט בכל עניין ,יוצר יחידות פיקוח על בתי ספר, על מנהלים ומורים, על הפדגוגיה וכמובן על התכנים הנלמדים ובכך יוצר מערכת ריכוזית חזקה. נוסחה זו של: יותר מימון שווה יותר מרכוז, עיצבה את דרך עבודתו של משרד החינוך במטרה להגשים את היעדים הלאומיים ואכיפת הערכים המרכזית אותם ביקש משרד החינוך להטביע בתת המערכות השונות בחינוך . כאמור כל זה התאפשר באמצעות מימון החינוך ופעולותיו. כך התפתח דפוס של "תרבות מרכוזית" שביקשה להבטיח את קיומם של יסודות השוויון בין בתי הספר, את העלאת שיעורי הלמידה בכל שלבי החינוך ואת קיומה של תוכנית לאומית . אך אנו עדים לתוצאות אחרות והמתח מתחיל כאשר בתי הספר והרשויות המקומיות מבקשים להתנער מאחיזתו רבת הסמכות של משרד החינוך ולנהל עצמאית את החינוך בבתי הספר .
בשנות ה- 90 הוחלט להגדיל את האוטונומיה בבתי הספר ,אך לצערנו עד היום למרות הצהרות על ניהול עצמי של בתי ספר וחופש פעולה שניתן כביכול למנהלי בתי ספר , המשרד לא מוותר על הריכוזיות ושולט בבתי ספר וברשות המקומית ביד רמה ,על ידי פיקוח מתמיד בעזרת רפורמות ויעדים שבית ספר חייב לעמוד בהם: מבחני מיצ"ב , מבחני משוב ועוד. לצערי אני מסכימה עם הכותב שהמאבק בעינו עומד, למרות נתינת הסמכות לניהול עצמי של בתי ספר המשרד שולט בתכנים , ברפורמות בדרך ביצועם על ידי הוספת עוד ועוד סטנדרטים. את ה"אור" אנו רואים על ידי מחנכים ומנהלים "משוגעים" לדבר שהחינוך בראש מעייניהם .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה