מערכת החינוך בפינלנד, אין דבר חדש תחת השמש!

כשצפיתי בתוכנית "המקור" על מערכת החינוך בפינלנד , שאלתי את עצמי, מה חדש? הרי לפני כשלושה עשורים ,כך לימדתי: בכיף, בנחת, ביצירתיות, בהתנסות כמעט בכל הנושאים . התלמידים התנסו תחילה ואחר כך ניסו להכליל, להגיע לתובנות  וללמידה אקטיבית, תוך כדי חשיבה פעילה , פתרון בעיות וניסויים , אינני זוכרת  לחץ של הספק חומר לימודי , הילדים למדו עם חדוות יצירה , הייתה הפנמה של החומר הנלמד וההשגים היו טובים, אך במשך השנים עם אינספור רפורמות, עם לחץ בלתי פוסק על המערכת בישום תוכניות שונות ומשונות, עם לחץ על מורים, מנהלים ובתי ספר, לעמוד בסטנדרטים שונים שכל שר חינוך בזמנו הנחית על המערכת וחשב שככל שיהיו יותר סטנדרטים הם יובילו  לשיפור ולהצלחה , כבר אמר פרופסור עמי וולנסקי במאמרו " "The Rise and the Price of the Standards Movement"  שהבעיה היא לא  בסטנדרטים המוצעים אלא בדרך ישומם, שגורמים לעומס על מורים ועל התלמידים ובעקבות כך  להתנגדות  ולחוסר בשיתוף פעולה . יותר מכך, חוסר האמון של המערכת והשאיפה להישגיות גורמת לחשדנות ולתחרות, שהם לדעתי "אם  כל חטאת" כי  הלמידה היא לא לשם למידה, אלא ,כדי להציג הישגים טובים יותר. לדעתי, אם ננטרל את ההישגיות ונחזק את האינטלגנציה הריגשית של ילדינו, נחזק את בטחונם האישי ונאמין בהם , הם יקחו אחריות אישית ללמידה  ממקום של רצון ללמוד ולדעת ולא ממקום של רצון להצליח רק במבחנים. ננטרל הישגיות- נקבל הישגים, הלמידה תהייה רלוונטית לתלמיד ללא "פחד" מהערכות ומבחנים שיקטלגו אותו . אהבתי מאד את  העיקרון המנחה של מערכת החינוך של פינלנד: שלא משאירים אף אחד מאחור , דואגים להצלחה של כולם, בתוך השעור . (אפילו שלוקח למורה לשהות עם התלמיד המתקשה חצי שעה). אין מבקרים את המורה על "בזבוז" הזמן בשעור  .לצערי כל זה  בניגוד למה שקורה אצלנו, רצים עם הטובים כדי להספיק כמה שיותר חומר ולחלשים במקרה הטוב נותנים שעורי תגבור או נשארים בהפסקה עם תלמיד חסר מנוחה שרוצה גם הוא  לצאת  להפסקה ולהתאוור. תובנות מתחדשות עולות בי בעקבות הצפייה , מקווה שגם בכם מומלץ .

האור והגבורה בחנוכה - בלוג מפרגן

                                "צריך שכל איש ידע ויבין שבתוכו דולק נר ,ואין נרו כנר חברו...
                                                                        ואין איש שאין לו נר...
                                                            וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו,
                                                          לעמול ולגלות את אור הנר ברבים
                                             ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו ".(הרב קוק)

בימים אלו של ימי החנוכה-  שבהם אור הנרות מאירים כמעט בכל בית ,יש מי שמנסה  "לכסות" את האורות ולהאפיל את עולמנו (הדרת נשים).  תפקידם של אור הנרות הוא לא רק "לפרסם את הנס",להלל ולשבח את הקב"ה על הניסים שנעשו, אלא גם לפרסם את נקודות האור שבחיינו , את אותם מעשיים אנושיים המונעים מאחריות , מכבוד ואהבת האדם.  עולמנו הוא עולם נפלא עם הרבה אנשים טובים ותמיד אבל תמיד :"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". היום אני רוצה לספר על בלוג שאחת המטרות העיקריות שלו היא לעשות טוב, להאיר ולפרגן לעשייה הבית ספרית ולצוות המורים בבית ספר. מדובר על מנהלת חטיבת הביניים "גוונים" בראש העין, שפרה סטרוסקי שהחליטה לפתוח בלוג שנקרא "ממני אליכם" בלוג  פעיל ביותר (כ83.000 כניסות), בדף הבית שלו נכתב כי הוא נועד "לתעד את העשייה הבית ספרית וליצור שיתוף ושיח פדגוגי עם המורים ,ההורים, התלמידים והקהילה." סטרוסקי רואה בתיעוד בכלי זה: דרך לפרגן על יוזמות ופעילויות של הצוות ודבר חשוב נוסף: שיווק -  לא מספיק רק לעשות. במאה ה-21 "לא פרסמת לא עשית"  .  לדעתי הרעיון נפלא וכדאי לאמצו, בתנאי  שיעמוד ביעודו בלבד! להאיר ,לפרגן ולפרסם. כמובן שיש להקפיד  ולהיזהר שפלטפורמה זו לא תהיה במה להעלאת ביקורת כלפי מי שהוא, כי הרי הבלוג, כלי פתוח שיכול להגיע לכל אחד.( למרות שאפשר להגביל את הכניסה אליו לאוכלוסיית יעד ) . האור שבכולנו:

מעגל הזהב והשאלה מדוע?

תוכנית התקשוב של המאה ה21 ,תוכניות הלימודים החדשניות ביותר  והחידושים הטכנולוגיים  הכי משוכללים  לא יוכלו לפתור את בעיית החינוך ללא המרכיב החיוני שאדבר עליו בהמשך,כדי להצליח  לשנות משהו או לרתום את המערכת, את ההורים ואת התלמידים לשינוי ולשיפור יש צורך במרכיב החשוב של: תשובה לשאלה, מדוע? מדוע אנו צריכים את כל הטכנלוגיה החדשה -ישנה , ללא אמונה עמוקה בצדקת הדרך שבה אנו הולכים לא נוכל לרתום אחרים לעניין. נחשפתי להרצאתו של סימון סינק "איך מנהיגים גדולים מעוררים השראה  ופעולה" והתחברתי מאד לנאמר בה: לסינק ישנו מודל פשוט הנקרא מעגל זהב והשאלה מדוע? כשהאדם מונע מתחושות ואמונות  במה שהוא עושה ויודע מדוע הוא פועל, הוא מסוגל לעורר השראה ולסחוף אחריו רבים , האמונה שלנו היא שמוכרת . כך גם בחינוך, כאשר מורה מלמד מתוך אמונה ואהבה לנושא אותו הוא מלמד, התלמיד מרגיש ומנסה בכל מאודו להתחבר לחקות "ולקנות" את המידע מאותו מורה חדור אמונה ולהט. בהרצאתו מציג סינק דוגמאות של חברות ואירגונים טובים ש"לא עשו זאת" ואילו חברות שפחות מוצלחות אך "עשו זאת" בגדול . לשמוע להבין ולהשכיל :

"ריקוד המקרנה"- יאיר לפיד, האמנם?

בשעור של פרופסור דוד חן למדנו שמערכת החינוך בישראל היא מערכת גדולה ומורכבת,  אך מאד לא מסודרת , הגודל וחוסר השליטה של מערכת החינוך המרכזית גורמת לפער בין הכוונות של מדיניות החינוך לבין המציאות בבית הספר. במציאות, בית הספר לא הדביק את הצרכים שהמודרניזציה הציעה  ולכן אנו רואים  שבשיח הציבורי יש אי שביעות רצון  גדולה ממערכת החינוכית.
כל אחד מצביע על חסרון אחר  במערכת החינוך והביקורות הנמתחות על משרד החינוך יוצרות עוד ועוד רפורמות . 
יאיר לפיד במאמרו "ריקוד המקרנה" מציג את התנהלות רפורמת התקשוב החדשה שבה נותנים מחשב ומקרן למורה אך לא מציידים אותו בחומרים מתאימים, הוא מצטט את מנכ"לית עמותת סנונית שאומרת " מה יעזור לתלמידים אם יקרינו את הספרים שלהם על הלוח?" והתשובה היא: כלום. נכון שעד שיתגברו על כל הביוקרטיה, המקרן שבכיתה יהיה ארכאי וכבר עכשיו אנו שומעים שהטאבלט- מחשב לוח. אומץ בבתי ספר בעולם. אך לדעתי "אין לשפוך את התינוק עם המים" אמנם הייתי שמחה לראות ביצוע יעיל ומהיר יותר של הרפורמה ,אך יש בי  "שמחת עניים" כי המקרן החדש בכיתתי מאפשר לי להציג בפני התלמידים, סרטונים הממחישים תהליכים ,להראות את יערות הגשם ...ומי כמונו יודע שטוב מראה עיניים מאלף מילים.
לצערנו מי ששולט במערכת החינוך אלו הם הכוחות הפוליטיים. ההסתכלות על המערכת החינוך, ממוקדת על המבנה הארגוני ומי שמנהל אותה הם :1. משרד החינוך שיש בו כ-10 משרדי חינוך.
 2.משרד האוצר( שלפעמים מכתיב גם את המדיניות החינוך,) ו3. המרחב הציבורי: הציבור ,השלטון המקומי, המשפחות ארגוני המורים,ההורים, עמותות וקרנות.
בין בית הספר והניהול יש גורמים רבים מאד שמתערבים. וזו אחת הסיבות לדעתי שגם אם יש מדיניות אפקטיבית הסיכוי שהיא תתממש היא אפסית .

"בחדרי חדרים"- חרדים

אינטרנט במגזר החרדי, נושא שחקרנו (חברותי ואני) במטלת סכום של הקורס :"שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה- היבטים גלובליים בחינוך" במטלה זו סקרנו מספר מחקרים שהראו שלמרות שהמגזר החרדי  שם "גדרים" שונים כמו: ערים , שכונות ומוסדות חינוך שמיועדים למגזר זה בלבד וכמעט שאין אפשרות לחדור לתוכו וקשה אף יותר לנסות ולהשתלב בחברה זו. (כל זאת על מנת לשמור על זהותו של המגזר וכדי למנוע חדירה של תרבות זרה לתוכו)
 הרבנים למרות איסוריהם, לא הצליחו למנוע את חדירת האינטרנט למחוזם. מאוחר יותר חלה התפשרות הרבנים  שאישרו להחזיק מחשבים עם אינטרנט רק לצורכי עבודה.  במחקרים השונים התגלה שלמרות איסורי הרבנים אחוז גדול של משקי הבית החרדים מחזיקים מחשב המחובר לרשת אלחוטית כלשהי, בתחילה בחדרי חדרים ובמשך הזמן הוא אפילו הופיע אחר כבוד גם בחוצות ובישיבות. המחשבים הם עובדה קיימת . במגזר זה קיימת הבנה שאין לגזור על הציבור גזרה שהוא אינו יכול לעמוד בה .  כתבה  מ13/10/11 של אביחי אפוטה ב"גלובס"  מתארת ישום חדש נוסף שבה להכשיר את האינטרנט לשימוש החרדי -פיתוח עצמאי של חרדי בשם יעקב סוויסה שהקים את הרשת החברתית הראשונה השומרת על כשרות מלאה:   פייסבוק עם חותמת גלאט כושר :  פייסגלאט -Face Glat . פלייסגלאט מפרידה לחלוטין בין נשים לגברים כלומר, השיח ברשת זו יכול להתקיים אך ורק עם בני אותו מין ,בפייסגלאט יש מעקב אחר מילים, ביטויים ומשפטים שאינם הולמים הם מסונננים ונחסמים באופן אוטומטי.
המחשב והאינטרנט - עובדה מוגמרת, גם לאלה המתנגדים באופן נחרץ, נותר לנו  לחשוב  איך אפשר לרתום ,לנצל ולהשתמש בשימוש מושכל ומועיל  בטכנולוגיה החדשנית לטובת תלמידנו ולחברה טובה יותר.

רפורמות בחינוך -הצלחה או כשלון ?

"מעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה, אכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה " (קיובן,1990 )

אריק קיובן שואל במאמרו:"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן? ואם הם חוזרות, אז מהם ההסברים של החוקרים השונים לחזרה זו ?בהמשך המאמר הוא סותר את ההסברים של החוקרים ומסביר מדוע ההסברים אינם נכונים.קיובן טוען שאין התאמה בין מה שקורה בסביבה הפוליטית, הכלכלית לבין מה שקורה בחינוך,הרפורמות מושפעות מהשוק הגלובלי, אך לא תמיד הן נכנסות לכיתה.קיובן מציג שתי גישות שיש בינהם מתח :גישת "המורה במרכז" וגישת "הילד במרכז" שהתחילה כבר לפני יותר מ150 שנה ומטלטלת עד היום הזה.

המאמר משקף לדעתי את המציאות שבה אנו חיים כיום, במדינת ישראל ,עם הרפורמות שצצות חדשים לבקרים אך לא הביאו את השינוי המיוחל למערכת החינוך ,ועם הרפורמה החדשנית" שילוב  תוכנית התקשוב של המאה ה21 ". גם רפורמה זו שאמורה לחלחל לשטח, מגיעה רק בחלקה לבתי הספר ,למרות שלפי עניות דעתי ולאחר שקראתי את חלקה ,רפורמה זו מקיפה את רוב האספקטים שאמורים להביא להטמעתה במערכת החינוך : ברמת המורה , מנהל, תלמיד , טכנולוגיה, השתלמויות מקצועיות  ותמיכה צמודה של טכנאי בבתי הספר שבהם החלה "הפעימה השנייה". אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד , למרות היותה של התוכנית מקיפה ,  חלקים נרחבים מהרפורמה לא מיושמים בבתי הספר וגורמים לתסכול והתמרמרות רבה אצל אלה שאמורים להוביל את השינוי קרי המורים, ובעוד מספר שנים ישאלו את אותה השאלה ...

קיובן טוען שהמערכת לא באמת מעוניינת להשתנות, נוח  לה במקום שהיא נמצאת בה, המערכת בעצם רוצה לשמר את הקיים.. זו  מעין תרמית .אם אין כניסה של הרפורמה באופן מלא איך נוכל לבדוק האם היא מביאה לתוצאות המיוחלות ?

חדש ימינו כקדם...

THE SITY AND COUNTRY SCHOOL; A PROGRESSIVE PARADIGM/ SUSAN F. SEMEL

ברצוני להתחיל בהרגשת ההחמצה  בקוראי את מאמרה של סוזן סמל . המאמר הזכיר לי ימים אחרים לפני כמה עשורים כשהתחלתי את  עבודתי בהוראה ,הלימוד אז היה מותאם, אומנם, לתוכנית הלימודים של משרד החינוך אך לנו המורים היה חופש ללמדו בדרך הנראית לנו ובאמת השתדלנו ללמדו בדרך חווייתית כשהתלמיד "הוביל" אותנו לפעילות המותאמת לחוויותיו וליכולותיו ,התלמידים תכננו יצרו ובנו את עולם הידע שלהם בלי שהינו מוגבלים בזמן ובמקום. לא רק "משוגעים לדבר" יכולים לשים את "הילד במרכז", לתמוך בו, לעודד ולהכין אותו לרצות ללמוד מתוך סקרנות ולא מתוך כפיה . ככל שחווית הלימוד תהיה רלוונטית לגבי הילד , הלמידה תהיה יעילה ומופנמת יותר . זה קרה בשנת 1911 עד 1942 בבית היתומים  שניהל  יאנוש קורצאק וזה אפשרי גם היום. צריך לחשוב אחרת ולהבין שהדרך להניע את התלמיד יהיה באם נשכיל להבין את מוחו ולהתחבר אל הפנימיות שלו , רק אז לבנות את תכנית לימודים מתאימה, בדרכים המתאימות לילד בגילאים השונים . המאמר מציג כיצד  בית הספר העיר והכפר מתנהל . (City and Country school) ביה"ס הוקם על ידי קרולין פראט בשנת 1914 בדירת שלושה חדרים בגריניץ וויליג' בניו יורק. הילדים הצעירים שלמדו בבית ספרה היו ילדים מהשכונה, בעיקר ממעמד הפועלים. היא האמינה שדרך משחק ילמדו הילדים להכיר את סביבתם.  לשם כך הפגישה פראט את הילדים עם קוביות בניה, פטישים, מסמרים, מסורים ופעילויות יומיומיות מהשכונה. קבוצת הילדים הראשונה בבית הספר (גן ילדים) הייתה של ילדים בני ארבע שלמדו במימון תרומות חיצוניות. בשנה השנייה היו כבר שתי קבוצות אחת של גילאי ארבע חמש, והשנייה של גילאי שש. היה קשה לגייס ילדים מעל גיל שש ממעמד הפועלים לבית הספר מפני שההורים חששו שאחרי בית ספר כזה (שאינו מלמד באופן שיטתי קריאה כתיבה וכו') הילדים יתקשו לעבור לבית ספר ציבורי רגיל.

חשיבתה של פראט בנושאי קוריקולום ופדגוגיה הושפעה מהפסיכולוג והפילוסוף ג'ון דיואי , לפי דיואי, דפוס למידה אקטיבי מוביל ללמידה משמעותית, פארט הושפעה  בייחוד בתחום של צמיחה והתפתחות הילד. היא הצהירה כי בבית ספרה מתאימים את בית הספר לילד ולא כפי שנהוג- להתאים את הילד לבית הספר, לעיתים ללא הצלחה. פראט השוותה את התלמידים לקהילה קטנה בתוך בית הספר בה התלמיד הינו משתתף פעיל, החל מהבנת העולם הסובב אותו דרך משחק בקוביות ועד למילוי תפקידים הדרושים לתחזוקת הקהילה בבית הספר. פראט האמינה ,כי משחק ובעיקר משחק בקוביות מוביל להזדמנויות חדשות ללמידה ולצמיחה. עוד  האמינה כי ילדים צעירים צריכים ללמוד דרך ניסוי והתנסות בסביבתם הקרובה, רק בגיל מאוחר יותר כשהם מתבגרים והאופקים שלהם מתרחבים יש להציג בפניהם משימות וחומרים מורכבים יותר.

נראה שבישראל  ישנם בתי ספר המאמצים שיטה זו ולהלן כתבה מערוץ 10 המתאר בתי ספר המלמדים אחרת בדרכים המאתגרים ורלבנטים לתלמיד ויוצרים תלמידים שאוהבים את ביה"ס שלהם.

משחקים ולומדים האמנם?

אומרים: אין מקרה בעולם הכל מכוון ,או אולי זה תמיד היה אך אנו לא הבחנו בו . "פתאום"  נפקחו העיניים  לאחר השעור הראשון של פרופ' מיקי רונן בנושא: "המשחקים הלימודיים". בכל אופן , הנושא שבו אנו עוסקים בבית ספרנו הוא "שליחות עם ענווה " . הרציונאל: ההכרה שלכל אדם יש כשרונות וכוחות ואלה ניתנו לו כדי למלא את יעודו, תפקידו ושליחותו  בעולם. להשפיע ולהיות שליח . הענווה היא ההכרה שכל הכוחות ניתנו לאדם מאת הקב"ה, כדי להשפיע טוב בעולם .  נושא  זה היה אפשר ללמד בעזרת מקורות שונים: מהתורה, מחז"ל מסיפורים על שליחים מההיסטוריה הרחוקה והעכשווית וגם מחיי היום יום. בעקבות השעור הראשון בחרתי ללמד זאת בדרך אחרת: דרך משחק .התוצאות היו מדהימות, ממש לא יאמן . ההשתתפות ותהליכי החשיבה אצל התלמידים היו מדהימים שבטוחני שבשעור רגיל הם היו מתרחשים רק אצל אחוז קטן מהם.  לעצם הפעילות : התלמידים  רשמו שליחים שונים שהם מכירים כמו : רופאים, מדענים, מורים,  שליחים שמלמדים בחו"ל ,חיילים ,שוטרים ,שליחי פיצה, רבנים ,מנקים ועוד . כל קבוצה בחרה שליח שהתחברה אליו והייתה צריכה להציגו בפני כתות בית הספר ולשכנעם שהם השליחים החיוניים ביותר וכאן ניתנה יד חופשית לכל קבוצה ומכאן החלה זרימה עצומה של למידה אצל התלמידים ממש הרגשנו אך הם הופכים יצירתיים יותר מנסים לחשוב ולהעלות נימוקים מדוע הם השליחים החשובים יותר . הייתה להם מטרה ,הם הרגישו מאותגרים בעזרת שאלות עמוקות שלא ניתנו ע"י המורה אלא מעצם  המשחק ולכן הם הפעילו חשיבה רב כיוונית ומשמעותית, לענות ולשכנע את חבריהם לבחור בהם. ראיתי כיצד תלמידים שבדר"כ בשעורים הפרונטלים לא משתתפים בדיונים וכאן היו בין פורצי הדרך בטיעונים יצירתיים ביותר . אם נקשר זאת לתאוריית ה FLOW של מייק צ'יקסנטמיהאי ברגע שהתלמידים השתמשו בנקודות החוזקה שלהם, במגרש המשחקים שלהם, הם הרגישו  ביטחון , היה להם יעד ברור, משוב מיידי ( מיד לאחר ההצגה היה על התלמידים להצביע ) כל זה איתגר ודירבן אותם להעלות טיעונים משכנעים ,להציג בדרך מקורית ומשכנעת (קבוצת החיילים ,לבשו מדים וסיפרו על פעילות לילית שחזרו ממנה רק עכשיו. "הרבנים" התחפשו לרבנים ....)  המעורבות הייתה עמוקה מאוד הפעילות הייתה מהנה ובאמת כשצלצול הגיע , התלמידים המשיכו גם בהפסקה את הדיונים.
ומי אמר שכשנהנים לא צומחים ? צפיתי בתלמידיי במיוחד באלה שבדר"כ שקטים: פועלים ,מתלהבים מפעילים את "גלגלי החשיבה " את כשרון המשחק והשיח שלהם , הפעילו אסטרטגיות רבות כדי למצוא טיעונים משכנעים עם המעורבות אישית ומוטיבציה גדולה . התמוגגתי . 

קח תרמיל, קח מקל בוא איתי...

העולם הוא כאן ,היום אין צורך לארוז לקנות כרטיס ולטייל בעולם העולם מגיע אליך בלחיצת כפתור, העולם כולו נמצא במרחב הווירטואלי ,
" הגלובליזציה יוצרת מציאות שבה מתקיימות השפעות הדדיות חזקות בין מקומות מרוחקים; התרחשויות מקומיות נגרמות בעקבות התרחשויות אחרות במרחק של עשרות אלפי קילומטרים, ולהפך. נפילה בשער המטבע של מדינה מסוימת מערערת את הכלכלה במדינות קרובות ורחוקות. תאגיד רב־לאומי של מדינות מפותחות נכנס למדינה מתפתחת, מייצר בה אבטלה, וגל של מהגרי עבודה מציף את המדינות המפותחות. רשתות תקשורת כמו סי־אן־אן או אלג'זירה ורשתות חברתיות כמו פייסבוק חודרות לכל בית במערב ובמזרח ומתסיסות יחידים וחברות. נוצר עולם חדש, גלובלי. לא כפר גלובלי שלֵו אלא מערך כוחות גלובלי מורכב שבו משק כנפיים במקום אחד מחולל סערה במקום אחר."( 2011,דר' אמנון כרמון)
 בעידן זה ובמיוחד בימים אלו של תחילת שנה ,אני מרגישה שיש לנו המורים אחריות כבדה מאוד, להכשיר בוגר עצמאי שיוכל לתפקד בצורה מיטבית בעולם  שאין בו גבולות ושההשפעות  בתחומים רבים משפיעים גם על  החברה בה הוא חי.
  האם אנו מוכנים  ומוכשרים לכך?  כאן במכללה נזרעו הזרעים נפתחתי לעולם שלא הכרתי ואני צמאה לעוד.הדרך עוד ארוכה אך לפחות יש כיוון. 
להלן סרטון שמתאר כיצד הגלובליזציה משפיעה על החינוך. 

  

יומן אישי? יצירה אומנותית? או מאמר אקדמי ?

 בהמשך לפוסט הקודם - כלי נוסף שאומץ ללמידה במסגרת הלימודים במכללה הוא הבלוג."הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט.."  (ויקיפדיה).
הבלוג - או בשמו העברי: יומן רשת ,הוא אתר שבו נכתבות רשומות "פוסטים" העוסקות בחוויות של הכותב.
יומן זה, מתפרסם כאמור באינטרנט, שונה בתכלית השינוי, מהיומנים האישיים לפני עידן האינטרנט:  היומן האישי היה חסוי ביותר מעטים ביותר אם בכלל, הורשו לעיין בו וכיום בזמן שכל המידע זורם בכל זמן ומקום גם הבלוג משמש כשופר להגיגים, להעלאת יצירות  וביקורות ואפילו לפרסום מאמרים אקדמיים ולדוגמה: ציטוט מהבלוג של חברתנו ללימודים אביבה ביידה באתר מס"ע.  מכאן אנו למדים על ההתפתחות המהירה של הבלוגים ועל החשיבות הרבה שמייחסים חוקרים רבים לנכתב ולנאמר בבלוגים אלו.  בנוסף ,במרבית הבלוגים יש אפשרות להגיב בתחתית כל רשומה וכך מאפשרים בעצם לקיים דו שיח בין הכותב הראשי לקוראים המגיבים לרשומות.
בתחילת הלימודים התייחסתי לבלוג כמשהו אישי של הכותב ללא השלכה לחיי ולחיים הציבוריים בכלל. היום אני עדה לחשיבות הרבה שמייחסים לבלוגים השונים(ציטוטים מבלוגים במחקרים אקדמיים ), לאפשרות  לדלות מידע מהבלוגים ולרפלקציה שהיא מאפשרת .
הבלוג ככלי למידה  בסרטון הבא מוצגים 10 סיבות: למה כדאי להשתמש  בבלוג ככלי למידה בכיתה?

ישנם סוגי בלוגים שונים: קהילתיים,אקדמיים חינוכיים ...
(הכט,2005) מבחין בשלוש גישות מרכזיות בניתוח בלוגים:
1. בלוג כסוגה וירטואלית.-זאנר שעומד בפני עצמו .
2.בלוג כקבוצת שיח -ערוץ לשיח ולהחלפת דעות.
3. בלוג כמקור לביטוי עצמי.
ככל שאני קוראת ונחשפת לאפשרויות שגלומות בבלוג אני רואה את האפשרויות הרבות שאוכל להשתמש בכיתתי , אני רואה בעיני רוחי את תלמידי שמחים להביע את עצמם בפלטפורמה זו לעומת כתיבה במחברת.

"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור" הרב קוק

הפייסבוק- הוא האתר השני בגודלו בעולם, לאחר גוגל. הפייסבוק הוא בעצם הרשת החברתית הגדולה בעולם שכל אחד יכול להצטרף אליה ובחינם. הרעיון של פלטפורמה זו הוא: לשמור על קשרים חברתיים, לשתף ולקבל לייקים/ תגובות, תמונות מאנשים ברשת. היום אנשים חיים ברשת הפייסבוק ולכל חברה שמכבדת את עצמה יש דף פייסבוק שמשמש כמועדון מעריצים וככלי שיווקי .אז איך כל זה מתקשר ללמידה? ויותר מכך, למידה בקורס אקדמי?
 בקורס של דר' חגית מישר " היבטים גלובליים של התקשוב" אנו מיישמים את  רוח הדברים של הרב קוק. בקורס זה  השתמשנו  ברשת החברתית ככלי ללמידה.  בתחילה הייתי מאוד סקפטית לגבי מהלך השעורים ברשת זו ,אך לקראת סוף הקורס גיליתי את היתרונות של למידה ברשת זו ובתשובה לאחת משאלות המשוב של המרצה "האם תמליצו ללמד וללמוד בעזרת הפייסבוק ?" יותר מ60% ענו שימליצו ללמד וללמוד בפייסבוק .
בפייסבוק ניתנו מטלות, הגשנו עבודות והתנהלו דיונים סוערים , סטודנטים הגיבו והרבה. נראה היה שחלקם לא עזבו את הרשת גם באמצע הלילה . בסה"כ זו הייתה חוויה ודרך למידה חדשה, שהכרתי לשמחתי .

הנני מצרפת את ההתנהלות בקורס "היבטים גלובליים בתקשוב" בפייסבוק ל"טעימה" קטנה.  
 ולפני סיום שדרוג טרי של פייסבוק, להלן האתר:חידושים והמצאות בפייסבוק
המשך בבלוג הבא על ....

דרוש/ה מורה מקוון מעולה!

בין פצמ"ר לפצמ"ר, בתוך המיגונית  התנהלה  שיחת עמיתים קצת הזויה בנושא התקשוב, (נושא מזמן: השיבה ללימודים) , עמיתה למקצוע שמלמדת בישוב אחר,טוענת ששוב משרד החינוך יוצא עם תוכנית חדשה שתוביל לשום מקום. להוכחה היא מספרת על מורה "מתוקשבת" מהצוות שכולם מהללים ובראשם המנהלת "המורה מלמדת בכל השעורים בעזרת מחשב"היא אומרת  ואני לתומי עניתי מצויין, יש איזשהוא שינוי.  בלגלוג קל היא אומרת:" צריך להכנס לכתה ולראות איך מתנהל שעור "מתוקשב" עד שהמורה פותחת את המחשב מנסה להקרין את השקופיות, הכתה רועשת, ילדים מתפרעים והמורה בשלה מתעסקת עם המחשב ומחפשת חומרים .האם זו למידה?האם המצגות הם מהות הלמידה?טוב לפחות המנהלת מרוצה, יש לה מורה מתוקשבת" היא ספק שואלת, מציינת בציניות. הייתי צריכה להרגיע מעט את סערת רוחה של הקולגה ולהסביר (לאחר למידה בקורסים של דר' שרה שדה ודר' ליאת אייל -תודה) שמורה מתוקשב מיטבי זה לא מורה שפותח שרק משתמש במחשב. הטכנולוגיה לא מובילה את הפדגוגיה ,אלא להפך, הפדגוגיה אמורה להוביל והטכנולוגיה יכולה לשפר ולשדרג את הלמידה. ומכאן המלצה לכל המורים שיש בהם סקרנות ורצון ללמוד, להתנסות, למורים שפתוחים לשינוי פרדיגמות ההוראה המסורתיות ולהכרת המיומנויות למאה ה21 לבוא ללמוד ולא להשאר מאחור.
מצ"ב הרצאה של מר רוני דיין ,אחראי על הטמעת תוכנית התקשוב של מדינת ישראל שלדעתי היא מקיפה ותביא את השינוי באם לנו המורים תהיה הפתיחות והנכונות לשינוי.

להלן מצגת מצויינת "קווים לדמותו של מורה מקוון "/דר' אברום רותם

HTML = Hyper Text Markup Language

 

עוד צעד קדימה , עוד יעד בדרך לכבוש.. .בקורס "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבת" של דר' צדוק יאיר הכרנו תקן בינלאומי שנקרא html -שפת תגיות ליצירה ועיצוב דפי אינטרנט שכלליה מוגדרים ע"י ארגון תקינה בנלאומי W3C .  היתרון : שפה המאפשרת שילוב של שפות תכנון  ומקודדת כך שבכל מקום שאהיה בו בעולם ידע לקרוא אתרי אינטרנט גם את וואלה בעברית.  התוודעתי למושגים חדשים כמו header ,navbar,sidebar.main.contauner.footer  ופתאום  כל אתר אינטרנט שאני נכנסת   מקבל מבט אחר: האם הוא כתוב נכון ,האם הצבעים תקינים? והדבר החשוב יותר לדעתי האם האתר נגיש ? האם המנשק טוב?

 לאחר שלמדנו מהו המאפיין  div ואיך מעצבים ב CSS  התבקשנו לבנות דפי אינטרנט בנושאים הקשורים להוראה . זה לא קל אך מאד מתגמל (לאחר כל הצלחה)  ומכאן אני יוצאת עם אפשרות להסתכל אחרת על סביבות למידה מתוקשבות ואולי גם לבנות סביבה  לימודית.

האם שעור מקוון יעיל?

                      הסמסטר, בקורס "מחקר מתקדם בחינוך" של דר' יונה מילר, התנסנו בשעור מקוון . השעורים שמופיעים באתר המכללה מובנים מאוד ,כתובים בשפה ברורה ונהירה .על פניו מה יכול להיות טוב יותר? אפשר ללמוד בכל זמן ובכל מקום.  האמנם? בכל מקום אפשרי, לגבי הזמן ישנה הגבלה צריך לעמוד בזמני הגשת המטלות . כשהנושאים היו ברורים אפשר היה להמשיך לשעור הבא ללא מניעה אך כשנתקלתי בבעיה או חוסר הבנה, עמדתי חסרת אונים ,טוב לא בדיוק, כי היתה האפשרות להכנס לפורום לשאול ולקבל תשובות , משום מה היה קשה לי לעשות זאת. אני עצמי לא אוהבת /מרבה להתכתב ברשתות חברתיות הכושר הוורבלי פנים אל פנים קל לי יותר. חשבתי לעצמי מה קורה לאותו תלמיד שקשה לו להתבטא בכתב? אנחנו מלמדים אותו .האם לדעתכם צריך ללמד לכתוב בפורומים למינהם? אני מוצאת את עצמי כותבת ולא שולחת ומרגישה מתוסכלת. השאלה הבאה ששאלתי את עצמי:  האם שעור מקוון הוא תכלית הכל ,האם השעור יכול להשאר רק מקוון ? מנסיון של הקבוצה בקורס זה , התשובה היא : לא ! לאחר מספר שעורים מקוונים הועלתה  דרישה מצד הסטודנטים לשעורי ביניים בין השעורים המקוונים, כדי להבהיר דברים, לשאול שאלות ו"ליישר קו" עם התובנות שרכשנו עד כה. מכאן אני למדה שאנו כבני אדם צריכים את הקשר הבלתי אמצעי, את האינטראקציה בין מורה לתלמיד.  האינטראקציה  מעודדת  ויוצרת שיח בלתי אמצעי להבניית הידע. אחת הסטודנטיות הגדילה ואמרה למרצה "את פשוט נהדרת הסברת ברור יכולתי לשאול שאלות ולקבל תשובות והבהרות נוספות און ליין וזה עשה לי טוב , יותר מכך הוסיפה ואמרה לא הייתי מכירה את אשיותך המדהימה  רק מהשעורים המקוונים". המשפט האחרון לדעתי צריך להוות כמגדלור ,מהי למידה אם היא לא חוויה אישית נרכשת? 

תוכנית התקשוב של ישראל

רציתי לשתף אתכם בתחושותי לאחר ששמעתי את הרצאתו של רוני דיין בקשר לתוכנית התקשוב של משרד החינוך. משום מה יצאתי מעודדת ואני מקווה מאד שלא אתבדה בזמן ביצוע התוכנית .
התוכנית הכוללת  לדעתי, היא מובנת ומקיפה: מתיחסת לתחום התשתיות, התחזוקה, הכשרת מורים ותמיכה בהם, פיתוח תכנים ועוד. כמו כן הופקו לקחים משנים עברו ,נלקחו בחשבון פרמטרים שונים שיכולים לפגוע בתוכנית וניסו לפותרם בדרכים שונות .אחת הבעיות הקריטיות בישום כל תוכנית היא ביצועה בשטח, כמו שכבר חוויתי בעבר תוכניות רבות, לא יושמו במלואם בגלל חוסר בתמיכה טכנית והעדר ליווי מתאים לתוכניות החדשות.  כך התמוססו להם תוכניות חדשות ומכשירים יקרי ערך עמדו כאבן שאין לה הופכין בבתי הספר . בתוכנית שהוצגה לנו אפשרות זו נלקחה בחשבון והמשרד החליט להצמיד לכל בית ספר טכנאי באחוזי משרה בהתאם לגודל בית הספר .לדעתי הצלחת התוכנית תלויה בתמיכה טכנית קבועה ומתמשכת בציוד ובמורה  לאורך כל השנה . אני תקווה שאכן כך יהיה כדי לאפשר את השינוי ,לשפר ולאתגר את המערכת בה אנו לומדים.

מה בין מדיניות התקשוב הישראלית והטלוויזיה החינוכית?

רציתי להתייחס לפוסט " הוראה מהסרטים " שכתבה חברתי היקרה אולגה מורודוב רגב . בפוסט זה הזכירה אולגה  את השעורים באנגלית שנלמדו בעזרת הטלוויזיה החינוכית וציינה את השפעתם ואת המוטיבציה ללמידה ואהבת השפה .התוצאה נראית לעין כל, היום אולגה מורה לאנגלית .הבלוג ריגש אותי מאד, אך הוא גם החזיר אותי לתסכול הרב אותו חשתי כמורה למתמטיקה שרצתה מאד לגוון ולהשתמש בחלק מהתוכניות של הטלוויזיה הלימודית . באנגלית התוכנית הייתה מובנית וצמודת ספר וחוברת עבודה לכן מנהלים לא יכלו לאלתר ולהתחמק מארגון מובנה ומסודר של מערכת השעות שיותאמו לזמני השידור. ביתר המקצועות המנהלים מאילוצים שונים התקשו לאפשר לכתות להכנס או ל"קבל" את הטלוויזיה ולכן השימוש בתוכניות הטלוויזיה במקצועות הנוספים היו פחות מועילים וחבל, לתלמידים זה היה גיוון, ולמורים דרך נוספת להמחשה ועניין בלמידה .בעיות טכניות נוספות כמו חוסר באמצעים טכנולוגיים כמו טלוויזיה נוספת או וידיאו כדי להקליט שעורים אלו ולהקרינם בזמן הרצוי הקשו ביותר  ותוכניות טובות לא נוצלו למטרה לה הם נועדו  . היום בעידן האינטרנט ,אנו יכולים מכל מקום ובכל זמן להשתמש בעזרים טכנולוגיים ובתוכניות מותאמות ,בתנאי חשוב מאוד שתחום התשתיות והתחזוקה בבתי הספר יפעל כראוי :שיהיו מחשבים תקינים , גישה נוחה ותקינה לאינטרנט וכמובן שימוש מושכל של המורה המקוון בשפע הרב שמסייע ללמידה מובנת ואינטראקטיבית. תוכנית התקשוב בישראל מתייחסת גם לתחום התשתיות,התחזוקה, הכשרת מורים ועוד ואני שואלת האם הפער בין התוכנית לבין המציאות יהיה כמו בתקופת הטלוויזיה החינוכית? לצערי ,גם היום  יש כיתת מחשבים אחת בבית הספר שיש צורך לבקש רשות להכנס אליה , הרשת האלחוטית מונעת גלישה רצופה ,מתנתקת וגורמת לתסכול רב אצל המורים  עד כדי איבוד עניין בתקשוב וחוסר רצון להתמודדות. משרד החינוך חייב לדעתי לצמצם פערים אלו למינימום , ונכונות השינוי אצל המורים יגיע הרבה יותר מהר .

רעיון נפלא בשם: בנק הזמן.

"תארו לעצמכם, שיש בנק המזכה אתכם בכל בוקר בסכום של 86,400 ש"ח היתרה אינה עוברת מיום ליום. בכל לילה, כל סכום של הוצאתם במשך היום נמחק. מה הייתם עושים? מוציאים כל שקל כמובן. לכל אחד מאתנו בנק שכזה. שם הבנק : ז מ ן בכל בוקר אנו מזוכים ב- 86,400 שניות. בכל לילה מה שלא נוצל לטובה, הולך לאיבוד. היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת. אין אוברדרפט. בכל יום, נפתח החשבון מחדש. בכל לילה, מה שנותר נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון- ההפסד כולו שלכם. אי אפשר לחזור אחורה. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר. מוכרחים לחיות בהווה, על חשבון הזמן שניתן לנו בכל יום. השקיעו את זמנכם, על מנת להשיג ממנו את מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד. השעון מתקתק, נצלו את הזמן, היום! על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת- שאלו תלמיד שנשאר כיתה. על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד- שאלו אמא שילדה פג על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד- שאלו עורך של עיתון שבועי. על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת- שאלו אוהבים המחכים לפגישה. על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת- שאלו את האדם שפספס רכבת. על מנת להבין מהו ערכה של שניה אחת- שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים. על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השניה- שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף. תבינו מהו ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר, אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד, אדם יקר, זכרו שהזמן אינו ממתין לשום אדם. האתמול הוא היסטוריה. המחר אינו ידוע. היום הוא מתנה. וכדי להוכיח לכם תבדקו איך  קוראים להווה באנגלית!PRESENT

                                                                                                                    (מחבר -לא ידוע)

בתקופה זו של החופשה הגדולה, יותר מתמיד הזמן של ילדינו -תלמידנו לא תמיד מנוצל, לכן לדעתי רעיון נפלא הוא לכוון אותם וגם אותנו לתרום ל"בנק הזמן" שהוא פרוייקט קהילתי חדשני שבבסיסו, שעה של נתינה בתחום מסוים מזכה את הנותן בשעה של קבלה בתחום אחר שאותו הוא בוחר ממאגר היכולות שנצברו בקהילה. לדעתי, רעיון נפלא זה יש לאמצו גם בתחומי ביה"ס "ולהרוויח"למידה רב תחומית והעצמה של תלמידים שלא חזקים כל כך בלימודים, אך בעלי יכולות בתחומים אחרים,כמו: ספורט ,חקלאות, ציור ,מוזיקה,מחשבים ובעלי ידיים טובות לבנייה ועזרה בתפעול בית הספר.(אנטלגנציות מרובות-גארדנר)
 אם שוכנעתם - להצטרף ל"בנק הזמן" באזורכם תוכלו לעשות זאת כבר עכשיו באמצעות האתר שלהם .חפשו בגוגל.

תוכניות תקשוב גלובליות.

בקורס של דר' חגית מישר-טל, בדקנו תכניות תקשוב של מדינות שונות בעולם. ראינו שבריטניה מובילה בתכניות התקשוב שלה והמדינות הנחשלות יותר נמצאות ביבשת אפריקה .
החלטנו  (חיה שרעבי ואני)לקחת ולבדוק: האם לאוסטרליה יש תוכנית תקשוב? ובאיזה מצב הם נמצאים? .
כשקראנו את תוכנית התקשוב של אוסטרליה' התפעלנו לקרוא שממשלת אוסטרליה רואה בתוכנית התקשוב משימה לאומית ויותר מכך היא מכנה את תוכנית התקשוב כמהפכת תקשוב  שתביא לשינוי רדיקלי בחינוך .
ממשלת אוסטרליה משקיעה מליארדים רבים של דולרים להכנסת ICT –INFORMATION COMMUNICATION TECHNOLOGY  למערכת החינוך : להכשרת המורים, לתמיכה טכנית, לאספקת מחשבים ורשת פס רחב בכל בתי הספר ביבשת, ללא קשר למקום בו הם נמצאים . כל זאת כדי לשפר את ההוראה , הלמידה והניהול בבתי הספר וכדי להכין את התלמידים לקחת חלק פעיל בחברה משגשגת, לחיות ולעבוד בעולם דיגיטלי משתנה ומתפתח במהירות עצומה .
שאלתי את עצמי היכן מדינת ישראל נמצאת? האם עלינו לקנא באנגליה או באוסטרליה ?(מן הסתם עוד נעסוק בזה בקורס ) לעניות דעתי ,מדינת ישראל מבינה את חשיבות הכנסת התקשוב לבתי הספר והשפעתה על הלמידה ,אך האם היא הפנימה שהשינוי צריך להיעשות קודם כל בהכשרת המורים? זאת עדיין לא ראיתי .  אני הגעתי ללמוד תקשוב מצורך פנימי כשהבנתי לאן נושבת  הרוח .  מדינת ישראל צריכה להשקיע בהכשרת מורים קודם להכנסת המחשבים לכתות, כדי שאפשר יהיה לעשות שימוש מושכל ויעיל בכלים הדגיטאליים. בעודי כותבת מילים אלו ,צדה עיני בכתבה המספרת שארגון WORLD ORT והמשרד לפיתוח הנגב והגליל הכריזו על תוכנית שעל פיה יוקמו עד 2013 בבתי ספר בגליל ובנגב כ1000 כתות חכמות בעלות של 100 מיליון שקל."הקמת כתות חכמות פותחת בפני המורים והתלמידים קשת רחבה של אפשרויות חינוכיות לצמיחה וגדילה , בעולם בו האינטרנט הינו חלק בלתי נפרד מהמציאות סביבנו"(רוברט זינגר מנכ"ל הארגון) תוכנית זו כוללת גם הכשרה למורים על ידי משרד החינוך במהלך השנתיים הראשונות להפעלתה .וזאת לדעתי נקודת המפתח .
מצ"ב כתבה על World Ort  והמשרד לפתוח הנגב והגליל..

"האלמנט" מהו?

קן רובינסון דר' לחינוך באומנויות, בספר "האלמנט"  או בשם העברי  "המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאנחנו אוהבים" מתאר את מערכת החינוך כחולה ומיושנת, במקום לפתח את הכשרונות היחודיים של כל תלמיד ותלמיד היא בוחרת להתעלם מהכישורים האינדבידואלים ולקבור אותם.רובינסון טוען שאדם שהצליח למצוא את "האלמנט" שלו,את  אותו כשרון שלו, הוא מרגיש הכי נוח  והכי עצמו ומכאן הדרך להצלחה היא קצרה.לפי רובינסון, כך אפשר לזהות מתי אדם נמצא ב"אלמנט" שלו : אדם שנהנה בעבודתו, במקום שהוא נמצא, אדם שהזמן בעבודתו עובר במהירות, שהוא אינו מרגיש איך הזמן עובר, אדם זה נמצא ב"אלמנט" שלו. אנו יודעים ומכירים את ההרגשה כשעושים משהו שלא אוהבים חמש דקות עוברות כמו נצח. אני כל כך מסכימה עם דבריו זה מחזק את מה שכתבתי בפוסט מתאריך 15/5/11   על כך שתוכנית הלימודים מדגישה  את מקצועות הליבה- מתמטיקה לשון מדעים שהם חשובים, אך מתעלמת ומקצצת במקרה הטוב במקצועות כמו: ספורט, מוסיקה , ציור ,דרמה ועוד שהם נותנים ביטוי לאינטלגנציות השונות של התלמיד.  לדעת  רובינסון כדי לשפר את המצב יש : א.להרחיב את תוכנית הלימודים ,ב. להבין שהוראה היא סוג של אומנות וגם מורה צריך להיות ב"אלמנט" שלו כשהוא מלמד.( זה המורה שמלהיב וסוחף את תלמידיו)צריך לתת למורה גיבוי לעשות את עבודתו ולא להפוך אותו לרובוט של המערכת. והדבר השלישי שינוי שיטת ההערכה :שמתעלמת מהיכולות והכשרונות השונים של התלמידים ומכוונת למטרה אחת בלבד. ברצוני לציין שאני כאמור מסכימה עם דר' רובינסון וחושבת שגם אם השינוי לא מגיע מלמעלה קרי משרד החינוך הוא יכול להגיע ממלמטה מאיתנו המורים. כשאנחנו מאמינים בצדקת הדרך ובטובת ילדינו -תלמידנו נוכל להתחיל ולשנות. אנו כחברה מבינים שקהילה בנויה מאינדווידואלים ולכל אינדוידואל יש אינטלגנציה וכישורים משלו ומכך אנו כחברה  "מתעשרים" מדוע אם כן לא לפתח זאת מגיל צעיר גם במערכת החינוך ?
להלן הרצאה של דר' רובינסון למי שעדיין לא משוכנע:

הערכה מעצבת.

לא אשת דברים אנוכי. אבל איני יכולה להשאיר את  מחשבותי לעצמי ולא לשתף בהגיגי את כולם, בנושא שלדעתי הוא חשוב ביותר בתהליך הלמידה.  : המשוב. 
המשוב שקיבלתי בנושא הפוסטים והמשובים שניתנו בסמסטרים הקודמים, פשוט המריצו אותי ללמוד ולהשקיע יותר,הם הציגו את האמון שאתן נותנות לנו התלמידות ,הראו בתחילה את נקודות החוזק בעבודה ומצד שני נתנו הוראות מכוונות בצורה ברורה ומדוייקת  לשפור העבודה וזאת בלי לגרום לי כתלמידה, חוסר בטחון . אני יודעת כעת שגם אם אשגה חלילה, ההערה תהיה "הארה" בונה ולא מכשילה ועל כך רוצה אני לומר תודה ענקית לגילה ולנעמי .היום יותר מתמיד אני לא פוחדת להיות מהגרת .
משובים אלו נתנו לי חומר למחשבה על ערכו של המשוב כתמריץ ללמידה וכחלק חשוב ממנוע הלמידה של התלמיד ,על ההשפעה שלו על הדימוי העצמי והמוטיבציה של התלמיד. חוסר האמון של התלמיד בעצמו מביא בסופו של דבר לחוסר השקעה ולכשלון. כאן  בא כוחו של משוב טוב שיכול לשנות. אני יודעת שאנו  המורים יודעים לחזק לעודד ולהעריך אך לדעתי יש ערך מוסף רב ביותר, אם נקפיד על קלה כחמורה ,נשקיע מחשבה רצינית בכתיבת משוב כי כאן יכול להיות ההבדל בין לתסכל או לעורר השראה ללמידה מאתגרת ומהנה. אסיים באמרה:"מהו מורה ? הוא אינו מי שמלמד דבר מסוים, אלא, מי שמעניק לתלמיד השראה להשקיע את המיטב שבו, כדי לגלות את מה שהוא כבר יודע" ( פאולו קואלו) .
ובנוסף מחקר של דר' ענת רביב מאוניברסיטת חיפה ,שמראה שהערכה מעצבת משפרת את השגי התלמידים.

תובנות חדשות

אם הייתם אומרים לי לפני כחודש שאכתוב פוסט על תובנות חדשות הייתי אומרת שאתם פשוט הוזים. אבל זה קורה! לאחר ימים ולילות ממש לילות של בניית יחידה מתוקשבת בגוגלסייט, כשהתסכול הרקיע שחקים וקריאות הצילו נשלחו לכל עבר: לנעמי - בפורום, בסקייפ -לחברות ששוטטו באמצע הלילה, בטלפונים לחברות מהקורס. הגיע הרגע שראיתי תוצאות כשהמשימה רקמה עור וגידים התחלתי להרגיש סיפוק . בשעור האחרון בקורס קוריקולום הגיע מרצה אורח פרופסור דוד חן הנושא - מהפכת הידע שקרתה בעקבות תורת האינפורמציה.ונראה שאצלי מרוב אינפורמציה חדשה בתקשוב וחוסר יכולת להכילה הרגשתי שהלכתי לאיבוד . אך כשחייבים לעשות, עושים. "בקוריקולום לידע יש שני מימדים אורך ורוחב ואילו בתפיסה של תורת האינפורמציה מדברים על תלת מימד שבו מרחפים הביטים והבייטים ואפשר לסדר אותם בצורות שונות " (דוד חן,2011). בתוכנית הלימודים אנחנו לומדים לינארי ואילו מודל הידע החדש הוא רב מימדי, מדברים על חלל הידע ולא על דבר לינארי.מודל הידע הוא אינסופי.לעומתה, בכל תוכנית לימודים יש התחלה וסוף. בכל ספר יש התחלה וסוף אך כאשר גולשים באינטרנט עושר המידע הוא אינסופי ללא תלות במקום ובזמן.עיצוב הידע משתנה .בעבודתינו ממש הרגשנו זאת איך לכל משימה היו אינסוף אפשרויות למידה ואם לא הינו מגבילים את עצמנו הינו גולשים לאינסוף היבטים ואפשרויות ביחידה שבנינו.

מהפכת הידע פרופסור דוד חן

"פודקאסט" ו"פודיוקייט" ומה שביניהם...

 מדהים לראות הלכה למעשה את התאוריות שלמדנו בעזרת הטכנולוגיה המתפתחת והאינטרנט שמגיע לכל מקום ובכל זמן.הגישה הקוגנטיבית המזוהה כקונסטרוקטיביסטית מדברת על כך שהילד כבר פה ! מה הוא עושה וכיצד הוא מתפתח? הילד כמו מדען קטן, עורך ניסויים קטנים ובכך משיג את הידע שלו, פיאז'ה נתן תפקיד אקטיבי לילד ,פיאזה טען שיש מבנים מנטלים אקטיביים המושלכים על הניסיון כל העת . התהליך מתבטא בשינוי ועדכון מתמשך של הידע לגבי העולם על ידי עריכת ניסויים קטנים. בכתבה הבאה אנו רואים כיצד  פעוט בן שנה וחצי מגיע לתובנות בשימוש באייפד. ממש
 יליד דיגיטאלי.  לעומתי המהגרת הדיגיטלית שמנסה בעזרת למידת עמיתים לפצח את הטכנולוגיה וכאן התודה לכולם.
נושא נוסף שלדעתי  חשוב ועלה לכותרות השבוע  ה"פודקאסט" -תוכניות רדיו באינטרנט בנושאים מגוונים שבסמסטר הקודם למדנו את יתרונותיו ,הפודקאסט נראה משהו ארכאי אך לא! הוא תופס תאוצה ככלי למידה ואפילו כמקצוע ולדעתי עוד לא נאמרה המילה האחרונה בישום זה . חשוב  . לתזכורת -ימי הרדיו החדשים .
מהו "פודיוקייט"? לא פעם אני עומדת מול מדפי הסופר ומנסה לבחור חטיף /מוצר בריאות על פי הרשום על העטיפות של המוצר. "פודיוקייט" באה לעזרתי - אפליקצייה חינמית שקוראת ברקוד של מוצרי מזון ומפענחת את הערך התזונתי של מוצר מסוים - בודקת האם המוצר  באמת בריא כמו שכתוב. בכתבה יליד דיגיטאלי רואים כיצד מוצר שנרשם כבריא, האפליקציה  גילתה שהוא  רחוק מכך,  בנוסף האפליקציה נותנת חלופות למוצר בריא יותר ומביאה למודעות את החשיבות לערך התזונתי של המוצרים המעובדים . 

האם יאנוש קורצאק היה זקוק לאינטרנט?

רציתי לשתף אתכם בתחושות האמביוולנטיות שלי בקשר לתקשוב בחינוך,בפוסט הקודם הראיתי הסתכלות חיובית ,ערכית של יוטיוב.
היום ברצוני להציג בפניכם את מאמרו של דר' אלי ברודרמן " פס רחב - מוח צר " שפורסם באתר של הסתדרות המורים.
במאמר זה סוקר ברודרמן מחקרים של חוקרים בעלי שם בחינוך כמו פרופ' שריל טורקל מאוניברסיטת MIT ואחרים שלא מצאו עדויות במחקרים השונים שערכו, שהתקשוב בבתי הספר היסודיים גרם לשיפור בלמידה או בהשגי התלמידים . יותר מכך ברודרמן מחזיר לדעתי את שאלת השאלות לגבי כל "טרנד" חדש שמגיע למשרד החינוך והוא שואל האם מערכת החינוך שמשקיעה הון במחשוב בתי הספר ,שואלת את עצמה, האם המחשבים טובים או רעים לחינוכם של הילדים? לדעתי שאלה זו חשובה ביותר שהייתה צריכה להישאל לא רק  בעידן זה אלא לפני זמן רב . בעשורים האחרונים אנו  המורים נמצאים תחת "מתקפה" של תוכניות לימוד, חדשות לבקרים בדיספלינות השונות ,(האם מישהו יכול לספור את השיטות השונות ללימוד קריאה , חשבון ומדעים והאם השיטות הביאו להשגים טובים יותר? )  . עודני זוכרת בנוסטלגיה את ראשית דרכי בהוראה כשכל מקצוע :חשבון , תורה .., נלמד בצורה מקיפה ורב תחומית :המחזו שרנו ויצרנו ואילו היום אנו בקושי מספיקים להקיף את כל החומר .ומקצועות "הנשמה" כמו ציור , אומנות , מוזיקה וחקלאות הצטמצמו במקרה הטוב ונעלמו במקרה  הרע ואין שואל האם זה טוב?
נכון שלמדנו שהטכנולוגיה היא לא חזות הכל ושהפדגוגיה צריכה להשתנות ולהוביל ובכל זאת, האם השעורים המתוקשבים הם חפתרון או שצריך להתייחס למחשב כעל עוד כלי עזר בחינוך?
דר' ברודרמן מציג במאמרו את התהליכים החברתיים והכלכליים-תרבותיים של העשורים האחרונים שמנחים את מקבלי ההחלטות וכיצד לדעתו כדאי לפעול .מתאר את שינוי הגישה בארה"ב ונוגע במגוון נקודות בחינוך להוכחת דבריו .
אני התחברתי . ומה איתכם?

יוטיוב

בשעור האחרון של דר' הסגל הוצגה בפנינו "יוטיוב" כסביבת למידה והאפשריות הגלומות בטכנולוגיה זו .
 ברוח ימים אלו (יום הזכרון לשואה והגבורה)רציתי להראות את הפאן השיתופי של יוטיוב. באתר זה פורסמה תמונה מהשואה, כשבן של ניצול שואה זיהה את אביו בתמונה, החל במבצע אימות על ידי שיחות טלפון לקרובים וחברים, כל זה נעשה ברגישות, כדי לא לצער את האב. הסיפור ממחיש שטכנולוגיה זו, יכולה גם להוסיף ולקרב קשרים חברתיים וכמובן להפיץ ולשתף מידע בתפוצה עולמית. לעולם אין לדעת היכן,מתי ועל מי זה משפיע. סיפור מרגש ,מומלץ.

"תמונה מדכאו"

http://www.aish.co.il/i/h/121047974.html?

שיחת טלפון לילית עם המורה .

רק לא לשכוח לקחת הכל בפרופורציה...
משהו היתולי לחופשה

אפרופו על למידה עצמאית...

חג שמח לכולם!

כשראיתי את נכדי משחק במחשב לא יכולתי שלא להיזכר במה שלמדנו בשעורים האחרונים- ראיתי הלכה למעשה למידה עצמאית ולקיחת אחריות ע"י הלומד.

באתר חינמי שמתאים לכל הרמות- הלומד היה צריך הדרכה בפעם הראשונה ואז החל להשתמש באתר בצורה עצמאית.

להנאתכם:

Starfall

פסח כשר ושמח

המודל האקולוגי

בקורס של דר' אלון הסגל למדנו על המודל ה"אקולוגי"
בתחילה היה קשה לקבל שלנו המורים אין שליטה על הנחלת הידע לתלמידנו הרי הוכשרנו לכך .
אך המודל האקולוגי אומר שידע צומח מתוך אינטראקציה, הידע מתפתח מתוך התאמה שלי לתמורות והשינויים בסביבה. כל שינוי מקדם אותנו בתנאי שיש לנו מטרה. על פי המודל אין שליטה על התהליך ולא נוכל לדעת אף פעם מה נלמד,אך האינטראקציה היא החשובה כי היא מחברת אותנו למטרה לאינטרס המשותף .דר' אלון המחיש זאת בצורה ברורה ומשכנעת על ידי הצגת "אמזון":
הספר-המידע היה הטריגר. התגובות(האינטראקציה) להמלצה -על הספר, זה הידע,ועכשיו חוכמת ההמונים מותאם לידע שלי. ההחלטה היא של ההמונים ולא של המורה ,ההורה וכו'.
מדהים לראות ולשנות עמדות ישנות.

צעד ראשון

אין לאן לברוח ...
עם קוצר נשימה קל ,אני הופכת ל"בלוגרית" מה זה ?
וזהו "הפוסט" הראשון שלי. מה זה "פוסט"?
לשם מה?
בקורס"טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה " של דר' גילה קורץ, הוטלה המשימה :
לפתוח בלוג ולרשום הגיגים הקשורים ללמידה .
אז מה עושים? עושים!
בלוג-  הוא ישום של ווב 2. הוא בעצם יומן רשת ,אתר אינטרנט שנכתבות בו רשומות הנקראות בשם פוסטים.האדם שיש לו בלוג נקרא בלוגר.
בבלוג אני מחליטה מה יהיו הנושאים.ויכולת השיתוף היא רבה לדברי המומחים ,איני יודעת לקראת מה אני הולכת אבל הנה את הצעד הראשון כבר עשיתי .
תודה.